"אני לא יודע מה קרה לך ,לי, אבל אני חייב להגיד לך : איכזבת אותי . את אגואיסטית ואת רדודה ואין לך שום כבוד לי ולאמא שלך , ואני מתבייש בך ."לאמא שלך ולי , חשבתי- אפילו באותו רגע זה מה שחשבתי ."כשהתחלת ללמוד באולט ," המשיך אבא שלי ,"אמרתי לעצמי , אני בטוח שהמון חבר'ה שמחזיקים עצמם הולכים לכזה מקום. ואז אמרתי לעצמי ,אבל אני שמח שללי יש ראש טוב על הכתפיים . נו ,טעיתי. עכשיו אני אומר את זה. עשינו טעות שנתננו לך ללכת. אמא שלך אולי חושבת אחרת , אבל לא בשביל זה נהגתי שמונה עשרה שעות ."
לי = הדמות המרכזית .
זה קטע מהספר "מרחק נגיעה" . שאני קוראת אותו עכשיו , ספר על הילדה "הבלתי ניראת" שהגיעה מאינדיה שמו לב אליה רק כאשר עשתה משהו כמו כלום , שהתנהגה שונה כולם לא הבינו מה יש לה ,וכך תהליך ההשלבות בחברה שלה מתחיל , הקטע הזה מדגיש את ההשתנות של האנשים ע"פ הסביבה ,כולנו מתאימים אותנו לסיביבה שלנו לפעמים זה עולה לנו לראש, יותר מידי . אבל זאת החלטה של כל אחד ממכם . רק רציתי להבהיר דבר אחד אם לא מקבלים אותכם כמו שאתם , אז אלו אנשים שלא שווים את הנוכחות שלכם , אנשים אחרים ישמחו להיות בחברתכם . תחשבו על זה צריך להתפשר במידה , ולעמוד על שלך במידה מסויימת . הכל במידה.
פשוט בזמן האחרון אני שמה לב להתשנות של עצמי , ושל האנשים שמסביבי... וזה מה שגרם לי לעשות את הפוס
סתם פוסט שגרם לי לחשוב אחרת ,אחרי שקראתי את הקטע הזה שוב ושוב ושוב. את ההמשך שלו אני לא אמשיך כי זה מתפתח .
מקווה שיצאתם מהקטע עם נושא למחשבה..
שיהיה לכם המשך שבוע נפלא :}
אוהבת המון!
צליל .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
