כשפיזית לא נמחק לך החיוך מהפנים אחרי פגישה איתו, את יודעת שמשהו פה נכון.
איזה ג'נטלמן, בחיי שאין דברים כאלה.
:)
16.01 15:00
ועריכה כי יש לי קצת זמן ולא בא לי שהערב הזה יפול קרבן לזכרון הנהדר שלי:
הוא מחכה לי למטה, נשען על המכונית שלו, נותן חיבוק ונשיקה על הלחי ופותח לי את דלת המכונית (לא קרה לי מעולם עם אף אחד). אנחנו נוסעים והוא שם לב לADD החברתי שלי (קשה לי להתרכז בדבר אחד, במיוחד בנסיעות כשכל דבר תופס את תשומת לבי) ומקבל אותו בהבנה.
יושבים בפאב ואני לא מפסיקה לצחוק לרגע, חוש הומור זהה לשלי בקטע מפחיד. השיחה קולחת ואנחנו מגלים עוד ועוד דברים שזהים בחיים שלנו ובתפיסת העולם שלנו.
כשמגיע הזמן לשלם אני כמו תמיד מוציאה את חלקי (לא בקטע של כאילו לרצות לשלם, אני לא אוהבת שמשלמים עלי בדייט ראשון במיוחד כשמדובר בסטודנט תפרן כמוני) והוא מסרב באופן מוחלט ואפילו לא נותן לי לשים טיפ. ג'נטלמן מוחלט, כבר אמרנו? כי גם בדרך חזרה הוא פתח לי את דלת האוטו ואף ליווה אותי עד לדלת הבית והיה מוכן ללכת רק עם חיבוק פרידה, אבל לא נתתי לו ונישקתי אותו.
שותף שלי די צחק על החיוך הדבילי שנכנסתי איתו לבית.
החיוך עדיין מרוח לי על הפנים עד עכשיו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
