אז אולי קצת נכנסת לי ללב
וזה קשה לי עם זה שאולי לא בא לך עלי בכלל
אני יכולה לוותר עליך, כמו על כולם, אבל לא בא לי
בא לי שתפסיק עם האדישות
ושאני אפסיק ליפול על בחורים אדישים
כי אדישות זה התפקיד שלי
אל תגנבו לי את התפקיד
פשוט... תשבור את החומה של הצחוקים. תראה משהו אמיתי יותר. תשחיל איזו מילה יפה בין כל בדיחות הזרע (שאני מאוד נהנית מהן, שלא תבין לא נכון).
ותפנה זמן כדי לפגוש אותי, כי אני מתגעגעת לנשיקות שלך ולאיך שאתה מצחיק אותי עד שכואבת לי הבטן. אני מוכנה לפנות זמן בשבילך.
תעשה לי טוב על הלב, מבטיחה לנסות לעשות לך בחזרה.
ובנושא אחר לגמרי- אחרי חמישה ימים רצופים של ריצות אינטנסיביות התחילו לי כאבים של שברי מאמץ, כל הזין לי. אם זה לא עובר בקרוב מאוד אני אצטרך לצמצם באוכל ולא בא לי. להתאמן ולהתחטב כתוצאה מזה הרגיש הכי טוב בעולם- הרגשתי חזקה ואנרגטית (והריצות היו הפסקות מבורכות מהלימודים), ולרזות מתוך רעב זה חרא. זה חולשה ועייפות וקרנקיות, אבל ב22 לחודש אני צריכה לחשוף חלק נכבד מגופי ולפזז ליד הרבה אנשים, וכדי להרגיש טוב עם עצמי כשאני עושה את זה אני צריכה להיראות לא פחות ממושלם.
הולך להיות שבוע קשה, אז אני הולכת לחתום את הסופ"ש בבירה עם אנשים חדשים (וכיפיים, בתקווה).
צ'ירס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
