אז כמו שניבאתי בפוסט הקודם, אכן יצאתי והשתכרתי למוות אתמול וכפי שניתן לראות, גם התמזמזתי קלות עם מישהו. למען הסדר הטוב אציין שהוא לא באמת היה קטין, אבל הוא היה צעיר ממני (לא זוכרת בן כמה, חייל). אני גם לא זוכרת כמעט כלום מהערב, רק שהיה מצחיק וכיף עם חבריי ושהבחור היה ממש חמוד (ולפי האסמסים של אחרי- גם ממש שנון!). חיילים זה ממש נוח, כשחושבים על זה. הם לא זמינים רוב הזמן, ככה שאין מה לחשוש שהם יציקו במהלך השבוע, ואז בסופ"שים הם חוזרים מלאי ליבידו. אטרקציה.
מה שכן, אני חייבת שההורים של השותפים יעזבו כבר, לא הבאתי בחור הביתה כבר מלא זמן בגללם, וגם בלי קשר- אני מתגעגעת לדינמיקה הרגילה של הדירה, רק אני ואחיי המאמצים הגדולים. בגלל שאני מתחמקת מלהיות בבית לא יוצא לי לראות אותם כמעט. השיחה היחידה שהייתה לי איתם השבוע הייתה כשהייתי במקלחת ואחד מהם נכנס לצחצח שיניים (תרגעו, הייתי מאחורי וילון, לא ראו כלום) והתעדכנו קצת אחד בחיי השני. אני מתגעגעת אליהם. לבקרים של שבת שאני מתעוררת ומגלה חבר רנדומלי שלהם מעולף לנו על הספה בסלון. ל"את רוצה פיצה? את רוצה פיצה! אני אזמין חצי מגש בלי תוספות בשבילך" (כי אני שונאת תוספות על הפיצה שלי). לשיחות בוקר במטבח, כשאני עם הקפה והם עם הסיגריות.
המשך סופ"ש כיפי :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
