ובקול מתוסכל מספרת לך שהצינון לא עובר לי ורק מחמיר ומונע ממני לתפקד כמו שצריך
ושאיחרתי למבחן כי בדרך מעדתי, עפתי חצי מטר קדימה, נקרעה לי הנעל, נאלצתי לחזור חזרה יחפה על המדרכות הלוהטות וחטפתי כוויה בכף הרגל ועכשיו אני צולעת
ושאני ממש רעבה אבל לא בא לי להכין לעצמי כלום, רק לשכב על המיטה ולבכות
היית קצת צוחק על האומללות שלי, כי זה באמת די משעשע
והיית מגיע וישר מחבק אותי
הולך להכין לי סלט מפוצץ במיץ לימון, כמו שאני אוהבת, סנדוויץ' עם טחינה ירוקה ותה לצינון
מלטף, מנחם ומצחיק אותי
עד שהייתי מרגישה טוב יותר
ואז הייתי הולכת לעבודה
וכשהייתי חוזרת, מאוחר בלילה, היית על המיטה שלי
היית אומר שחיכית לי
והיינו הולכים לישון יחד ולא היית מפסיק לחבק אותי אפילו לשניה כל הלילה, גם כשהייתי זזה מתוך שינה, היית פשוט מצמיד אותי אליך חזק יותר
והייתי מרגישה שלמרות כל הנאחס אני בסדר
ואני לא יודעת מי אתה, או אם אתה קיים בכלל, אבל אם אני אפסיק לחשוב שיום אחד משהו טוב כזה יקרה גם לי
לא יהיה לי שום דבר להיאחז בו יותר
ואז מה ישאר לי?
רק בחורים אפסים שעוברים לי בחיים ומשאירים את טביעות האצבעות המטונפות שלהם על העור שלי
ולמרות שאני מתקרצפת זה לא עובר
זה לא עובר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
