אחרי שניתקתי איתו את השיחה בסקייפ פתאום שמתי לב לכפתור "from the begining" וזה היה גילוי די משמח כי את השיחות בוואטסאפ ובפייסבוק מחקתי באיזה התקף זעם מתישהו ויחד איתם נמחקו הזכרונות. אתמול קראתי הכל והמסקנה היחידה שהגעתי אליה היא שאין לי מושג איך הוא סבל אותי. התנהגתי כמו ילדה קטנה, מעצבנת ופאסיבית אגרסיבית שבזמן ויכוחים מתבצרת בעמדה שלה ולא מוכנה לגשר על פערים אלא רק להכאיב לצד השני.
אני לא טוענת שהוא היה טלית שכולה תכלת או שלי לא היו רגעי שיא, אבל בגדול הייתי נוראית.
אני חושבת שעושה לי כ"כ טוב לדבר איתו כי הוא מזכיר לי תקופה תמימה יותר. כשבדייט הראשון שלנו נכנסו לים בתחתונים זה לא הרגיש לי סליזי או זול, אלא סתם כיף צעיר ותמים. היום בכל דייט כשהבחור בסה"כ שם לי יד על המותן באגביות זה גורם לי להרגיש רע וזול ומגעיל (כי הבחור לא מתאים, אני יודעת).
ולמרות שכשהסתכלתי על השפתיים האלו שלו עברו לי מיליון זרמים בגוף ורק חשבתי על איך אני אתנפל עליו, אני מקווה שיש לו מספיק שכל והגיון להמשיך לשמור מרחק ממני (ולאט לאט אני מרגישה שגם אני לומדת לשמור על שליטה עצמית).
בנושא אחר, הגוף שלי ממשיך לעשות לי קונצים. אחרי שסופסוף נפטרתי מהצינון המציק (בעזרת כמויות לא הגיוניות של כדורים) עכשיו יש לי כאב בטן מזעזע שגורם לי להתקפל מכאב כל היום.
מה.נסגר.
31.8
עוד פחות מ12 שעות החודש הזה יגמר סוף סוף. זה לא שספטמבר טומן בחובו איזו הבטחה, אבל יצאתי די חבוטה מאוגוסט הארור הזה ואני מתה לסמן עליו איקס כבר.
כאבי התופת בבטן סופסוף עברו, בעזרתם האדיבה של חברים טובים, חתול מתוק אחד וקצת כימיקלים (אבל ממקור טבעי, ולא מקפסולה עם ג'ל צהוב שכנראה עשתה יותר נזק מתועלת).
הכאבים האחרים עדיין שם, אבל היא עוזרת (לרוב אני מעדיפה סולנים שצורחים, אבל לפעמים בחורה ששרה בקול קצת שבור זה בדיוק מה שאני צריכה)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
