~מזהירה מראש- אחד הפוסטים היותר מתבכיינים~
אני מוצפת אהבה, באמת
יש בי טונות על גבי טונות של אהבה ואכפתיות ודאגה להרעיף על מישהו
בא לי ללטף למישהו את הראש, לתת לו נשיקה קטנה ועדינה על השפתיים
להביט לו בעיניים
להתחבק ולהסניף אותו
להכין לו פנקייק בננה בבוקר
להגיד לו כמה הוא חשוב לי וכמה אני אוהבת אותו
לקחת אותו לכל המקומות המגניבים שמצאתי לאחרונה
לשתות איתו יין חם מול סרט טוב
ובתמורה אני רוצה מישהו שיאהב אותי וידאג לי בחזרה
שישאל אם אכלתי מספיק ויחשוש כי אני חוזרת הביתה לבד בשעות הקטנות של הלילה מהעבודה
יגיד לי שאני עובדת יותר מדי ואני צריכה הפסקה
שיעריך אותי ויעשה לי מסאז' טוב כזה שיפרק לי את הגב
שיעטוף אותי מתוך שינה ויגיד לי שאני יפהפיה
פשוט לא להרגיש לבד יותר
להרגיש שיש מישהו שאכפת לו ממני ואני חשובה לו ואם יקרה לי משהו זה ירסק אותו
זה באמת כזה הרבה לבקש?
יש לי כל כך הרבה לתת אבל אין לי למי
כל דייט נוסף שאני עוברת אני מרגישה יותר כאילו הלב שלי מתבצר יותר
לא יכולה לתת לאף אחד לגעת בי יותר, אני ממש סולדת מהמחשבה אפילו
אני אומללה. זו האמת הפשוטה.
אני אומללה חרף ועל אף כל הדברים הטובים בחיי
פשוט כי אני לא בחורה של לבד
אני חייבת לאהוב ולהיות נאהבת
וזה מרגיש הכי רחוק ממני בעולם כרגע
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
