Yes, im a natural blue

בדייט הראשון שלנו רצת אלי

אני לא ידעתי את זה עד לשלב מתקדם יותר במערכת היחסים שלנו, כשהחלטת לספר לי

אבל כן, מסתבר שרצת אלי

קבענו ליד המגדלור הישן בנמל ואתה חנית בכלל ליד תל ברוך ופחדת לאחר לי אז רצת את כל הטיילת

ואני רכבתי לי בנונשלנטיות על אופניי ופגשתי אותך מתחת לפנס וחייכנו

כמה חודשים אחרי זה רצתי אליך

רצתי בגשם והרוח הרסה לי את המטריה שזרקתי בכניסה לתחנת הרכבת

שאליה הגעתי כולי רטובה ומתנשפת והיה לי כ"כ חם שהתחלתי לקלף מעצמי שכבות אבל הספקתי את הרכבת האחרונה דרומה אליך

רצתי כי ידעתי שאם לא אספיק אז הלך לנו הסופ"ש ביחד

והתקשרתי לספר בהתרגשות ולך לא היה לך אכפת

וזה בעצם מסכם את כל מה שהיה ביננו, בסופו של דבר

אמרת לי בעצמך שאתה רץ למרחקים קצרים

ואני מאלו שבהתחלה מתנהגות כאילו לא אכפת להן ואז מוכנות לרוץ שעות רק כדי שהכל יהיה בסדר

לפעמים אני מרגישה שכ"כ חשוב לי להיות נחמדה שאני נותנת לאנשים לחצות גבולות איתי

ומתוך זה אני גם מניחה שאנשים צריכים להיות נחמדים אלי בחזרה וכל פעם כשפוגעים בי אני לוקחת את זה ממש ללב

כי אני כ"כ מנסה לא לפגוע

בחור שיצאתי איתו קצת ביטל פגישה איתי חצי שעה אחרי שהיא הייתה אמורה להתקיים ועוד עשה את זה בזלזול ובלי התנצלות

כשהתעמתתי איתו על זה אמר שהוא הרשה לעצמו להתנהג ככה בגלל שהוא לא באמת ראה פוטנציאל איתי

ואני לא מבינה איך זה תירוץ ללהיות חרא בנאדם

גם אני לא ממש ראיתי פוטנציאל איתו ובגלל זה שכבתי עם אחרים בזמן שיצאנו, אבל לפחות הייתה לי ההגינות להסתיר את זה ממנו ולהיות נחמדה אליו. מה נסגר עם אנשים.

בחור אחר נעלם לשבוע ועכשיו שוב שולח לי הודעות ואני כבר לא בעניין.

הבחור השלישי מתוק לאללה אבל לא מעניין אותי בשום צורה.

ולי התהפכו שעות השינה לחלוטין.

"אנשים משתנים"

כן, איכשהו עד עכשיו הסתובבתי בעלם במחשבה שרק לי מותר להשתנות אבל כולם סביבי צריכים להישאר כמו שזכרתי אותם פעם

ואז ידיד חדש מהעבודה שלי אמר לי את זה ואיכשהו it clicked

אי אפשר פשוט לדחוף בכח אנשים לתבניות של הזכרון שלי מהם

הם כבר לא אותם אנשים וגם אני לא

וזה בסדר גמור

just let it go

איזו מחשבה משחררת ונהדרת

תודה על השיעור לחיים, מקווה שיצא לנו להעשיר אחד את השניה עוד הרבה

והבנתי שאני בבעיה רצינית

איך אפשר פשוט להתמקד במישהו אחד כשיש כל כך הרבה בחורים חתיכים להחריד ברדיוס של 10 מייל ממני?

והקלות הז שבה אני מדפדפת להנאתי בין שלל שלגוני בשר שמצגים לראווה בפניי, פוסלת על כל פגם קטנטנן שלא בא לי טוב בעין (סלפיז, למשל)

או עושה unmatch ישר כששואלים אותי "מה קורה" כי זה לא מעניין מספיק (אלא אם כן הבחור ממש חתיך, אז אני סלחנית יותר)

וככה יצא שכרגע אני ממקבלת בין שני בחורים

ואיכשהו אתמול כשחזרתי מאוחר מהעבודה איזה מישהו שגר ממש באותו רחוב כמוני הציע לי לרדת לגינה לטייל עם הכלבים

ובניגוד לשיקול הדעת שלי הסכמתי

ובאמת רק טיילנו עם הכלבים והוא הביא בירה והייתה שיחה נחמדה

ואז עלינו לדירה לנצל את הוייפורייזר שלו והתמזמזנו קצת והוא מנשק בדיוק כמוני (כלומר מעולה) שזה תמיד כיף

ואני מרגישה שאם שלושת הבחורים הללו היו מתמזגים לאחד זה היה יכול להיות די מושלם

אבל בטח גם עם יצור הכלאיים הזה הייתי ממקבלת

כי ככה זה כשלא באמת רוצים מערכת יחסים, שזה משהו שאני לא מודעת אליו באופן אקטיבי אלא מבינה אותו רק לאחר ניתוח הסיטואציה

ואני ממשיכה לפנטז על איזה מישהו שיבוא ותהיה התחלה מושלמת כמו עם החבר האחרון אבל שם הייתי אחרי כמעט שנתיים של רווקות וכבר באמת הייתי מוכנה למשהו רציני וגם ידוע שהברק לא מכה פעמיים ותהיה התחלה מושלמת, פשוט אחרת וכנראה שאני אבין את זה רק בדיעבד

עכשיו אני רק רוצה להיות תלאביבית עוד קצת

ולשכב, לשתות ולעשן (לאדות?) עם הבחור מהרחוב המנומנם שלנו

ולהנות ולצחוק ולהיות צינית ועוקצנית עם המוזיקאי

ולצאת לטיולים, לצפות בים ולהתכרבל עם הבחור השלישי שנקרא לו ע' בהיעדר מילה אחת שמתארת אותו

והכי חשוב- לוודא שאף אחד מהם לא יודע על האחר

בגדול, פשוט מנסה לאכול את העוגה שלי ולהשאיר אותה שלמה

למרות שזה די ברור שהיא תתפוצץ לי בפרצוף

שזה בסדר, אני אוהבת עוגות

ואני אוהבת למקבל

ואני מרשה לעצמי כי אני יודעת שאף אחד לא נמצא שם עמוק מספיק בשביל להפגע (ליטרלי. אפילו לא שכבתי עם אף אחד מהם עדיין)

והפעם זה לא מתוך מקום של הרס עצמי אלא סתם להנות ממה שיש לתקופה הזו בחיים שלי להציע לי

אז אין סיבה שלא