ביום שישי בלילה היזיז הגיע
הוא היה שיכור או מסטול או שניהם התנהג ממש מוזר וממש שונה מבדרך כלל
אני לא אכנס ליותר מדי פרטים אבל הוא אמר משהו מגעיל ואז התנהג כמו ילד קטן והלך
למחרת יצאתי להליכה כדי להיפטר מהאנרגיות השליליות של הלילה וחזרתי הביתה לשיחת טלפון מבחור שיצאנו לפני שבוע ולא השאיר עלי שום רושם אז לא חשבתי עליו בכלל עד אותו רגע ואמרתי לו שבגלל משהו שקרה לי ולא קשור אליו אני לא רוצה להיפגש יותר, וכנראה שבכל זאת נפגע לו האגו וגם הוא התנהג כמו ילד קטן ואמר לי משהו שכביכול לא פוגעני אבל יחד עם כל הרגשות שכבר הצטברו לי בבטן באותו הזמן פשוט קרסתי
בגלל אותה שיחה מדוש רנדומלי שבכלל לא רלוונטי לחיי פתאום הכל התנקז לי לאותה נקודה שבה ניתקתי לו ופשוט התחלתי לבכות בהיסטריה
בכיתי על כל בחור ב3 חודשים האחרונים שנתתי לו כניסה לחיים שלי (בין אם רגעית או טיפה עמוקה יותר) והתנהגתי אליו בנחמדות ובכבוד ובתמורה קיבלתי בשלב מסוים התנהגות גועלית או אמירה פוגעת
ולא הבנתי איך זה מגיע לי, איך אנשים מרשים לעצמם להתנהג ככה למישהי שלא עשתה להם שום דבר רע
חשבתי על האקס שאמר לי דברים מגעילים בלי שם סיבה
ועל הידיד שאמר שהיה נחמד אלי רק כדי לשכב איתי והפסיק כשהבין שזה לא יקרה
ועל הבחור שהבריז לי מדייט רביעי ואז אמר שהוא הרשה לעצמו לעשות את זה כי הוא לא ראה פוטנציאל איתי
ועל עוד מקרים קטנים יותר
והכל פשוט נחת עלי בצורה כ"כ כואבת והרגשתי שאם אני לא ארגיש שיש מישהו בעולם הזה שיכול להיות נחמד אלי ואכפת לו ממני בלי שום כוונות לשכב איתי- אני באמת לא יודעת מה אעשה
ומרוב בכי כבר נכנסתי להיפר ונטילציה והיה לי מיני התקף חרדה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי
שלחתי הודעה לידיד שלי ולחברה
הידיד התעלם ויצא מגעיל בעצמו
החברה הגיעה הכי מהר שיכלה
וניחמה אותי והצחיקה
ומאז אני מתאוששת לאט לאט
כאילו, אני בסדר כבר אבל עדיין מרגישה קצת רגישה לסביבה
מתחמקת מבחורים בכלליות כמה שיותר ומתמקדת בעיקר בעבודה
היום גם גיליתי שיש לבניין שלי גג ממש שווה וזה משמח אותי
כמו כן העובדה שמחר אני נוסעת לפגוש את המשפחה אחרי די הרבה זמן שלא ראיתי אותם
ויש לי מוזיקה וספרים והתנדבות עם חיות וסדרות וקומץ חברות שאני יכולה לדבר איתן
ואני אהיה בסדר
רק רציתי לתעד את המלטדאון הזה שחוויתי
כדי שאני אזכור לסנן אנשים טוב יותר ולהחזיר את החומות שאולי הורדתי קצת לאחרונה
וזו לא אשמתי בשום צורה, אני מבחינתי הכנסתי אנשים טובים לחיי. הם אלו שפתאום ברגע אחד הפכו את עורם וגילו את פרצופם האמיתי המכוער.
אני שלמה עם עצמי וזה הכי חשוב.
בחודשים האחרונים הייתי על אוטומט בקטע של בחורים, פשוט נהנתי מתשומת הלב האינסופית שאני מקבלת
מזה שהטלפון לא מפסיק לרטוט בגלל הודעות ומזה שכל ערב כמעט מישהו מציע לי לצאת
לא באמת רציתי להכיר מישהו, סתם חשבתי שאני אתן לדברים לקרות ואולי אופתע לטובה
אבל זהו, עכשיו די
והחורף הזה ישר מזכיר לי דברים וזה לא כואב, רק צובט
את כל הנסיעות הללו באיילון דרום כשאני קופאת למוות על הקטנוע ואז מגיעים והכלבה שלו קופצת עלינו ואני מלטפת אותה באושר אמיתי למרות שאני לא מרגישה את הידיים
והכרבולים והשקיעות
זה לא הוא
בשום צורה לא הוא
הוא לחלוטין ויתר על הזכות להיות חלק חיובי בזכרונות הללו כשהחליט להפוך לשמוק
אבל אני הייתי בהם ולכן הם מתוקים עבורי
זה טוב שיש זכרונות להתרפק עליהם ואני שמחה שהחורף מזכיר לי דברים כאלה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
