תשאירו אותי בחדר לבדי עם ספר הדרכה לבניית ראש נפץ גרעיני ואני אכנס לזה בראבק
תנו לי לבנות טיל מבקבוק פלסטיק, חומץ וסודה לשתיה כשיש מישהו לידי שמסתכל ואני אלחץ וארעד ולא אצליח לעשות כלום
אני כל כך רוצה לכתוב משהו אמיתי כמו שיר או סיפור קצר, אבל לדברים הללו יש סטנדרטים וגבולות ברורים
בגלל זה אני כותבת פוסטים, כי הם יכולים להיות משובשים ומגומגמים ופגומים וזה בסדר, כי אין תבנית, יש רק קרביים שרוצים להישפך החוצה איכשהו וכל עוד זה קוהרנטי זה בסדר, זה קריא
יצא לי להתקל לאחרונה המון בכל מיני דברים שגברים כתבו לנשותיהם, דברים באמת יפהפיים. אף אחד מעולם לא כתב עלי דברים כאלה וזה כנראה גם לא יקרה. אולי עדיף ככה. בדרך כלל יש קורלציה גבוהה בין נפש פואטית לשלל בעיות נפשיות.
ביקשתי מא' שילמד אותי לנגן על גיטרה והייתי כל כך נבוכה כשהאצבעות הקטנות-מדי שלי לא הצליחו להתגמש מספיק כדי לתפוס את המיתרים שישר ויתרתי וצחקתי על עצמי.
ע' (בחור רוחני מעצבן שכזה P:) הכריח אותי לעשות רשימה של דברים שאני אוהבת בעצמי\מרוצה מהם בחיי כי הוא טוען שאני מתלוננת יותר מדי (צודק לחלוטין), ועם כמה שקשה לי להודות בזה- זה קצת עזר.
ש' טוען שאני לא באמת פנויה להכנס לקשר כל עוד יש לי יזיז. ע' טוען שאני לא אוכל לאהוב אף אחד עד שאוהב את עצמי (ולא נראה לי שזה יקרה אי פעם).
א' (אחר. סיכמנו שיש לי הרבה ידידים, לא?P:) אמר שאני לא יכולה להתאבד כי אחסר לו, ולמרות שצחקתי זה לחלוטין חימם לי את הלב.
ואני? אני כל כך אבודה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל.
אני יודעת שאני צריכה עזרה חיצונית מקצועית, אבל קשה לי לוותר על השליטה. אני עדיין מאמינה שאני בחורה חזקה ואני אצליח לצאת מהבוץ הזה, אני אמצא את הדרך שלי בעצמי בסופו של דבר.
השאלה היא כמה אני אשבר בדרך.