פאב מגניב לאללה שהתאום מתקלט בו
הוא ממש שמח שסוף סוף היה לי זמן להגיע לאחד התקלוטים שלו
מגיעה לבד אבל הבחור החדש שלי מצטרף במהרה
יושבים ושותים בירה ונהנים מהמטאל הבועט שברקע
פתאום נכנס מישהו שמוכר לי. מסתבר שהוא מהעיר הקטנה שלי בצפון וכמו כולם עבר לת"א. מסתבר שזה מין פאב הבית של כל המטאליסטים מהעיר שלנו שעברו לת"א, ואני רואה עוד פרצופים מוכרים.
אני חברותית ומדברת עם כולם כל הערב, מכירה מלא אנשים חדשים, צוחקת איתם ומדברת איתם על המוזיקה שאנחנו אוהבים.
זה הכי לא ברור מאליו מבחינתי, להיות כזו חברותית.
זה מעבר לאדיר :)
בסוף הבחור הולך ואני נשארת לדבר עם המטאליסט וזה כזה מגניב. לפגוש מישהו בפאב ופשוט לשבת ולדבר איתו שעות ולשתות בירות וצ'ייסרים ולצחוק ולהנות ונטו בקטע של buddies. נשארנו רק שנינו לבד בפאב והוא שם את Cemetery gates (שאמרתי לו שהסולו שם עושה לי שבץ כל פעם, אבל בקטע טוב) של פנטרה וזה היה רגע פשוט יפה לסיים איתו את הערב. הוא ליווה אותי לתחנת האוטובוס בארבע לפנות בוקר כשאני שיכורה למדי ("תשתי! זה בסדר, אני אשמור עליך", and he did).
התאום ממש שמח שבאתי ("עשית לי את הערב"+כמה רגעים של כמעט נשיקה... קצת לא לעניין אבל כנראה המתח המיני המטורף שיש ביננו לעולם לא באמת יעבור)
הבחור ממש נהנה ("את מדהימה")
ואני העברתי את אחד הלילות הכי מוצלחים אי פעם.
אמנם קמתי לעבודה עם הנגאובר, אבל גם עם מצב רוח מעולה וחברותי במיוחד (ולמזלי הייתי מארחת היום אז הייתה משמרת קלה).
היום אני שוב שותה לצלילי מלא מטאל.
מקווה ששוב יהיה אדיר למרות שהפרטנר הקבוע שלי למסיבות (להלן: "האח") לא יהיה.
בתקווה שמחר אקום ללא הנגאובר :)
(אני ממש שונאת את הסגנון שהפוסט הזה כתוב בו, לא יודעת מה עבר עלי, אבל אין לי כוח לערוך ואני רוצה לזכור את הלילה הזה. עמכם הסליחה)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
