Yes, im a natural blue

לחזור שיכורה הביתה

להכריז שאני רעבה

ואז שאחד השותפים יכין לי טוסט

כבר אמרתי את זה, אבל באמת חשוב לי להדגיש

יש לי את השותפים הכי טובים בעולם

איזה כיף!

אז מה.. אשאר forever alone?

אני יודעת שזה טיפשי להחריד לחשוב ככה אחרי כולה כמה חודשי רווקות

כשגם בחודשים האלו היו הבלחות פה ושם

אבל באמת שאף אחד לא מוצא חן בעיני יותר

ואני תוהה

אם הבעיה היא בי, שאני בררנית מדי או שהתכסתי במעטה ציניות כל כך עבה שאני פשוט לא מצליחה לראות אף אחד יותר

או שבאמת פשוט לא הגיע הבחור המתאים עדיין

ואולי הבעיה היא שאני לא מחפשת

אבל לא בא לי לחפש

בא לי שזה פשוט... יקרה

ולו רק בשביל שאפסיק לדוש בכל ענייני היחסים הללו

אז הייתי בים היום. הלכתי לבד לחוף שקרוב לביתי והחלטתי לחקור אותו קצת. הלכתי לאורכו עד שכבר לא היו כמעט אנשים סביבי (וגיליתי שהשמועה נכונה- זו אכן רצועת חוף של נודיסטים. אם אתם בקטע של זקנים ערומים אתם ממש תהנו שם). בדרך חזרה אני שומעת דרך המוזיקה שבאוזניות קריאות של "היי! היי!", אני מסתובבת ורואה רוכב אופניים מיוזע ומתנשף. הוא שואל אם יש לי מים ואני כמובן ישר מוציאה את הבקבוק שלי ומגישה לו. הוא מתיישב על סלע, שותה חצי שלוק ומחזיר לי את הבקבוק. אני מפצירה בו לשתות עוד, כי הייתי בטוחה שהוא על סף עילפון או משהו, אבל הוא רק מחייך ומבקש ממני לשבת לידו. אני מנסה להתחמק אבל הוא פוצח איתי בשיחה שבה אני מגלה שהוא ערבי מירושלים. אני אומרת לו שוב שאני צריכה ללכת ואז הוא, ברוב חוצפתו, מבקש נשיקה. אני נותנת בו מבט מזועזע והולכת משם. כשהוא חולף על פני שוב הוא שואל "למה את לא אוהבת?" אני מתעלמת ורואה אותו בהמשך מציק לעוד בחורות שמשתזפות להן על החוף.

אני שונאת כשדברים כאלה קורים, זה גורם לי להיות חשדנית ולא נחמדה-באופן-אוטומטי כמו שאני רגילה להיות. בע.

לפחות תפסתי צבע ונהניתי מהכחול האינסופי והמדהים הזה.

איזה כיף זה ים :)

ואם לא שמעתם עדיין את השיר שפרסמתי בפוסט הקודם- תעשו את זה. לא תתחרטו.