מישהו שניסית לדבר איתו כבר פעמים רבות בעבר ונתקלת בסירוב עיקש כל פעם
מישהו שאת יודעת שהסירוב נובע מסיבות מוצדקות (נגיד) וזה רק מסבך את כל העניין יותר
מישהו שאת כבר שונאת מרוב כל הפעמים שביקשת ממנו קצת הבנה והוא הפנה לך את הגב (שזה משהו שכ"כ קשה לי להבין, כי אני לעולם לא אעשה משהו כזה)
מישהו שאת מרגישה שאת חייבת ללבן איתו את העניינים כי נמאס לך לחשוב עליו (זה בא בגלים), ונמאס לך לפחד להיתקל בו במקרה איפשהו (יש יותר מדי בחורים גבוהים ושחומים בחולצות משובצות ברחבי ת"א :\) ונמאס לך מההרגשה הזו שאת לא בסדר עם מישהו שפעם היה האדם הכי קרוב אליך בעולם
ואת חושבת שאולי, אולי אם תדברי איתו את תגיעי לאיזו הבנה
אולי תפסיקי לרדוף דושבאגס
אולי תביני מה את באמת רוצה
אולי הוא יצליח להזכיר לך איך זה הרגיש לאהוב מישהו ושמישהו אהב אותך בחזרה והכין לך מקושקשת ופתיתים ונתן לך ספורק כדי לאכול אותם והצחיק אותך וסיפר לך דברים מעניינים וטייל איתך ועזר לך ברגעים הכי הכי קשים ונסע איתך בכל רחבי הארץ ונישק אותך בכל הגוף והעריץ אותך ורצה אותך כל כך
"בא לך לעשות אותי?"
כן, מאושרת.
אז מה עושים? שולחים מייל? מתקשרים?
או שפשוט כותבים פוסט ומקווים אולי הוא יקרא ואולי משהו יסדק בו
אבל זה לא יקרה
את סתם תצאי טיפשה בפעם ה... עשרים, בערך? כבר איבדתי ספירה.
כל כך נמאס לי. הלוואי שהייתי יכולה פשוט לתת לעצמי שתי סטירות מצלצלות ופשוט לצאת מזה.
רבאק, כבר עברה חצי שנה. די!
זה לא געגוע, לא כמיהה אליו, פשוט... הרגשה שאני תקועה והוא יכול לעזור לי (אולי הוא היחיד שיכול לעזור לי) והוא פשוט מסרב לעשות את זה.
ונכון, זה לא הוגן להפיל את זה על בחור אחד, אבל באמת שכל הזמן הזה ניסיתי לעקוף אותו, לעשות הכל בלעדיו. החיים שלי דבש, באמת, אבל אני מרגישה שאני חייבת לסגור את הפינה הזו. חייבת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
