Yes, im a natural blue

אני ללא ספק יותר מפוכחת

אבל גם הרבה יותר אומללה

אני מניחה שיש קשר הדוק בין השניים

אחרי שניתקתי איתו את השיחה בסקייפ פתאום שמתי לב לכפתור "from the begining" וזה היה גילוי די משמח כי את השיחות בוואטסאפ ובפייסבוק מחקתי באיזה התקף זעם מתישהו ויחד איתם נמחקו הזכרונות. אתמול קראתי הכל והמסקנה היחידה שהגעתי אליה היא שאין לי מושג איך הוא סבל אותי. התנהגתי כמו ילדה קטנה, מעצבנת ופאסיבית אגרסיבית שבזמן ויכוחים מתבצרת בעמדה שלה ולא מוכנה לגשר על פערים אלא רק להכאיב לצד השני.

אני לא טוענת שהוא היה טלית שכולה תכלת או שלי לא היו רגעי שיא, אבל בגדול הייתי נוראית.

אני חושבת שעושה לי כ"כ טוב לדבר איתו כי הוא מזכיר לי תקופה תמימה יותר. כשבדייט הראשון שלנו נכנסו לים בתחתונים זה לא הרגיש לי סליזי או זול, אלא סתם כיף צעיר ותמים. היום בכל דייט כשהבחור בסה"כ שם לי יד על המותן באגביות זה גורם לי להרגיש רע וזול ומגעיל (כי הבחור לא מתאים, אני יודעת).

ולמרות שכשהסתכלתי על השפתיים האלו שלו עברו לי מיליון זרמים בגוף ורק חשבתי על איך אני אתנפל עליו, אני מקווה שיש לו מספיק שכל והגיון להמשיך לשמור מרחק ממני (ולאט לאט אני מרגישה שגם אני לומדת לשמור על שליטה עצמית).

בנושא אחר, הגוף שלי ממשיך לעשות לי קונצים. אחרי שסופסוף נפטרתי מהצינון המציק (בעזרת כמויות לא הגיוניות של כדורים) עכשיו יש לי כאב בטן מזעזע שגורם לי להתקפל מכאב כל היום.

מה.נסגר.

31.8

עוד פחות מ12 שעות החודש הזה יגמר סוף סוף. זה לא שספטמבר טומן בחובו איזו הבטחה, אבל יצאתי די חבוטה מאוגוסט הארור הזה ואני מתה לסמן עליו איקס כבר.

כאבי התופת בבטן סופסוף עברו, בעזרתם האדיבה של חברים טובים, חתול מתוק אחד וקצת כימיקלים (אבל ממקור טבעי, ולא מקפסולה עם ג'ל צהוב שכנראה עשתה יותר נזק מתועלת).

הכאבים האחרים עדיין שם, אבל היא עוזרת (לרוב אני מעדיפה סולנים שצורחים, אבל לפעמים בחורה ששרה בקול קצת שבור זה בדיוק מה שאני צריכה)

ובקול מתוסכל מספרת לך שהצינון לא עובר לי ורק מחמיר ומונע ממני לתפקד כמו שצריך

ושאיחרתי למבחן כי בדרך מעדתי, עפתי חצי מטר קדימה, נקרעה לי הנעל, נאלצתי לחזור חזרה יחפה על המדרכות הלוהטות וחטפתי כוויה בכף הרגל ועכשיו אני צולעת

ושאני ממש רעבה אבל לא בא לי להכין לעצמי כלום, רק לשכב על המיטה ולבכות

היית קצת צוחק על האומללות שלי, כי זה באמת די משעשע

והיית מגיע וישר מחבק אותי

הולך להכין לי סלט מפוצץ במיץ לימון, כמו שאני אוהבת, סנדוויץ' עם טחינה ירוקה ותה לצינון

מלטף, מנחם ומצחיק אותי

עד שהייתי מרגישה טוב יותר

ואז הייתי הולכת לעבודה

וכשהייתי חוזרת, מאוחר בלילה, היית על המיטה שלי

היית אומר שחיכית לי

והיינו הולכים לישון יחד ולא היית מפסיק לחבק אותי אפילו לשניה כל הלילה, גם כשהייתי זזה מתוך שינה, היית פשוט מצמיד אותי אליך חזק יותר

והייתי מרגישה שלמרות כל הנאחס אני בסדר

ואני לא יודעת מי אתה, או אם אתה קיים בכלל, אבל אם אני אפסיק לחשוב שיום אחד משהו טוב כזה יקרה גם לי

לא יהיה לי שום דבר להיאחז בו יותר

ואז מה ישאר לי?

רק בחורים אפסים שעוברים לי בחיים ומשאירים את טביעות האצבעות המטונפות שלהם על העור שלי

ולמרות שאני מתקרצפת זה לא עובר

זה לא עובר

operation depression ממשיך לו במרץ, אז החלטתי לעשות פוסט שמרכז את הדברים שעשו אותי שמחה לאחרונה.

הדבר הראשון הוא, כמובן, אוכל.

ופל בלגי ממש טעים ממקום שמנוהל בצורה ממש גרועה.

המבורגר צמחוני מעולה של אגאדיר שמרוב שהוא דומה למקור קצת היססתי לנגוס בו בפעם הראשונה. הם ממליצים להוסיף לו גוואקאמולי ואני בהחלט מסכימה. מוסיף המון. מעולם לא הייתי חובבת המבורגרים, אבל מאז שעברתי לצמחוניים אני בקרייבינג מתמשך אליהם. יאמי.

זה גם שוקולד וגם חיפושית! החיים שלי מושלמים עכשיו.

פנקייקס בננה שמורכבים משני מרכיבים בדיוק: בננה וביצים (ביחס פאלי משהו של שתי ביצים על כל בננה גדולה). תנסו, זה מדהים כמה שזה טעים ופשוט (אני כשלון קולינרי בכל קנה מידה אפשרי והצלחתי להכין אותם). הולך מעולה עם יוגורט כלשהו\גבינה לבנה.

הפוגה של שלווה צפונית בבית של ההורים, לפני שנעבור לדברים שטחיים יותר:

ורוד!

כל פעם כשאני עצובה אני מתחילה להקיף את עצמי בכמה שיותר ורוד, כי למרות שאני מטאליסטית קשוחה ואפלה (P:) ורוד ממש ממש משמח אותי.

על הציפורניים, למשל:



כאוסף של דברים שטחיים וכיפיים שאני יכולה למרוח על עצמי (וזו רק דוגמית, יש לי די הרבה זבל בסגנון):

כחולצה פרחית. זה גם ורוד וגם סמיילי! (וגם זיין וגם תותח).

ולבסוף, בקצוות שיערי:

דרך נוספת לשמח את עצמי היא ללבוש משהו מחמיא ויפה ולצאת

אבל האמת שהחלק שהכי אהבתי היה להסתובב סביב עצמי בבית ולראות את החצאית מתנפנפת (כמו ילדה בת 3, אכן כן)

אבל הדבר שהכי הכי משמח אותי בימים האחרונים זה החתול הכי נפלא עלי אדמות ששייך לידיד שלי ועונה לשם "מיאו" (כן, כן...)

הוא הדבר הכי שובב ומתוק שקיים ואני מאוהבת בו בטירוף.

וזהו להיום. חייבת להגיד שממשק הוספת התמונות של ישרא די מעייף...

אבל לפחות באמת ובתמים התעודדתי מכל הסיפור :)