| |
סתם ככה. |
כינוי:
גיל: 32 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2008
אני תוהה...
כול הדברים החשובים האלה.
הדיונים העמוקים, הדברים החשובים.
השאלות שמציקות לנו.
האידאלים הגדולים.
זה באמת מה שחשוב?
כי אנחנו יכולים לדבר, ואנחנו יכולים לעשות.
אנחנו יכולים לחשוב.
אבל זה באמת משנה?
בסופו של דבר, זה אותו שיט.
בסופו של דבר, הדברים האלה לא משתנים.
רק אנחנו.
לחשוב, זה מטריד כול כך הרבה אנשים.
רק להיות במחשבות כול היום, לאמץ את המוח.
וזה מוזר, הרי אפחד לא באמת אוהב את זה.
מי אוהב להתאמץ, מי אוהב לא להצליח להירדם, מרוב תהיות.
זה באמת משנה מאיפה בנו? זה באמת משנה מי אנחנו?
כי אנחנו כאן ועכשיו, וכול מה שנותר, זה לעשות.
אבל אנחנו לא מרפים.
אולי זה הטבע שלנו.
הרי כול כך הרבה דברים בטבע שלנו, ולא משנה עד כמה אנחנו מנסים לשנות אותם, הם מבריחים אותנו חזרה לאותו המקום.
ככה זה בחיים, אין מה לעשות.
אין מה לעשות. מעניין אם זה נכון.
מעניין אם תמיד יש מה לעשות.
זה משפט מעניין. "תמיד יש מה לעשות" אני דיי בטוחה שהוא לא נכון.
אבל מי אני שאדע משהו?
היו חכמים ממני, והיו מוכשרים ממני.
אבל אני עדיין אני.
ואני עדיין טובה במשהו.
אבל אפעם לא הכי טובה.
באמת יש הכי טוב?
זה אנושי, להיות הכי טוב?
והאמת שאני כבר לא יודעת מה אני כותבת.
המילים רצות על המקלדת, עוד לפני שהמוח חושב מה לעשות.
הייתי רוצה לסגור עם איזה שורה שנונה, אבל ככה זה, תמיד שמחפשים אחת, היא לא מגיעה.
שיהיה לכם יום טוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
