ושוב אני נהיית אדומה, אחד מהסממנים הבולטים ביותר שלי לעצבות - יחד עם כאב ראש ועייפת נוראית-.
תמיד זה ככה איתה. אין דרך האמצע. או שאנחנו החברות הכי טובות, או שאנחנו היריבות הכי גדולות.
עכשיו זה האפשרות השניה, רק בסתר. במיוחד אחרי שהיא מצאה לה חברות חדשות.
ומנופפת בהן בכל הזדמנות אפשרית. במיוחד לידי, שחלילה אני לא ישגה בכמה היא מקובלת.
היינו מעין חבורה כזאת של 4 חברות הכי טובות. השלב השני היה להתפצל ל-2 זוגות,
ואז אני התחברתי לזוג אחד, והיא עזבה לחבורה של המקובלות.
דאאם! אני בכיתה י' ועדיין יש מושג כזה בלקסיקון? מקובללתת... הדבר שרודף אותי מהיסודי.
אף אחד לא יבין את טיב היחסים בינינו חוץ ממני ממנה. זה שמור ביננו ואפילו אנחנו לא מדברות על זה.
הפסקתי לספור את הפעמים שאני מנסה לגשר על הפער.
אפילו לדברים הכי קטנים שהיא אומרת/ עושה יש משמעות. שומדבר לא סתם.
זה הדבר הכי מרגיז בעולם!! למה לא להיות דוגריים?? ואתם מדברים עם האדם הכי כנה עלי אדמות.
כנראה שהדבר ישאר ככה בלי דרך לשינו, ואני אמשיך להיות עם לחיים אדומות כשזה יקרה.
כינוי:
במבה אוסם123
בבלוג זה
בכל הבלוגים
