עד מתי זה יימשך, הא?! גיל ההתבגרות גיל כ"כ מעצבן.
נמאס לי מהדיכאון הזה! כל פעם שקורה לי משו לא טוב יישר אני נכנסת לבועה שלי וסוגרת אותה בפני העולם החיצוןו. נמאס לי מזהה! אני רוצה להיות מאושרת, שמחה, ועם הברה חברות! אני רוצה אופי אחר, חיים אחרים, מציאות אחרת!
בה אני, ילדה רגילה-> ומאושרת.
מה אני יכולה לעשות.!?!?!!??!?!??!?!??!
אולי כשאני ימות דברים יסתדרו?!
אולי כשאני יגור באיזו גבעה ירוקה עם המון כבשים ועם עצמי? בלי התמודדויות?
אבל זאת בריחה ולכן אסור לי לעשות את זה! (כאילו שזה ריאלי בכלל)
נמאס לי לדבר כל היום על כמה שאני מסכנה ועצובה. אני רוצה שינוי. דרסטי. באופי שלי, במהות שלי ובכל כולי.
אני גם רוצה להיות מצחיקה, שמחה, חברותית, כובשת, עם קסם אישי, עם אישיות פורצת.
רוצה לצאת מהשגרה!