יותר מחצי שנה שלא עדכנתי את הבלוג.

זה נשמע הרבה, ככה כשמסתכלים על זה.

אבל תכלס, כ"כ הרבה דברים קרו. כ"כ מעט זמן.

החיים שלי זזו מקצה אחד - לשני - וחזרו בחזרה.

וזה סכ"ה חצי שנה.

מה קרה שדווקא עכשיו בא לי לעדכן?

לא התרחש איזה מקרה מרעיש, לא התחלתי את חיי מחדש, ולא, לא קיבלתי על עצמי להעיר את הבלוג ולעדכן בו שוב.

סתם פשוט חשק לשפוך מילים. לכתוב ולכתוב גיבובי מילים ושטויות. בדיוק עכשיו, בשעה הלא ברורה הזאת.

וזה מה שכיף בכל העיניין הזה, של הבלוג. או בכלל, כל יומן.. שהוא לא בוגד. והוא תמיד נשאר כאן. והוא לא נעלב, ולא כועס, ולא הולך לחפש לו אמא אחרת.

ואם פעם בחצי שנה אני נזכרת בו - אז אני פשוט יושבת ומתחילה להקליד והמחשבות עוברות אל הפיקסלים הזעירים.

ולפעמים זה גם עושה הרגשה ממש טובה. כמו עכשיו.

חפרתי די.

לילה טוב, רייצ'י.