אני חיה משבת לשבת.

לא בגלל הכדורגל, כן?!

אני באמת מרגישה שהחיים שלי מתחילים ברגע שאמא מדליקה את הנרות ומסתיימים ברגעש אבא מברך 'בורא מאורי האש.'

ואז אני מתחילה משהו שהוא ביניים כזה, ולא באמת סופרים אותו. נקרא לזה שבוע, נקרא לזה שגרה, זה לא באמת משנה. כי כשאני מסתכלת על זה במבט מרחוק אני לא באמת מחשיבה את הדקות והשעות שעברו כיחידות זמן וכל הזמן שהוא לא ערב-שישי-מוצאי-שבת הוא פשוט יחידת זמן אחת גדולה.

זה התחיל לקרות שנה שעברה כשהייתי חוזרת הביתה לסופ"שים, וחשבתי שההרגשה הזאת עבור כשאני אחזור לגור בבית. אבל כנראה שזה לא ייגמר לעולם.

מחר מתחילה יחידת הזמן הזאת, ואני מקווה שיקרו בה הדברים שאני רוצה שיקרו בה. אבל אני לא אבקש את זה בצורה כל כך בוטה מהקב"ה, כי הוא בטח יודע לבד מה צריך לקרות לי השבוע. אני רק אקווה שהכל ייצא לטובה.

השבוע תקעתי קיסימים בגרעין אבוקדו והנחתי אותו בתוך כוס מים.

מעניין אותי לדעת אם למישהו צמח פעם אשכרה עץ אבוקדו מהשטות הזאת.

מה העיניין של תחתונים כחולים לצבוע את כל הכביסה?

עזבו. אני קצת מוזרה, אני יודעת.

יש לי פיפי ואכלתי עכשיו עוגיות טעימות. נראו לי זמו לי בהן משהו.

הלכתי להשתין, רייצ'י.