היה כיף.

באמת.

כל הציפיות שלי נענו.

מוזיקה טובה לריקודים. אנשים נחמדים, אנשים חמודים, סתם אנשים. חול-ים-חוף, אוכל בזול.

והכי חשוב - הופעות חיות שגורמות לאדרנלין בגוף לעלות, לתנועות גוף מוזרות שדורשות מבטים מולחצים, וקול שנגמר לגמרי.

כבר הלכתי פעמיים לחוף ניצנים.

שבוע שבניתי עליו כל החופש כדי שאני אוכל להגיד - הנה, עשיתי משהו בחופש. ודווקא היה כיף.

ביום שלישי-

שי גבסו היה קצת מלחיץ. אמנם נתן הופעה טובה, אבל שי - סמים זה סרט רע.

נינט אלופה. גם היא מתחרמנת על הבמה עם כל מה שזז [וגם עם מה שלא],

וגם אם היא קצת מתלהבת - הקול שלה מכפר על הכל.

ואביב, נתן והפעה כמו שרק הוא יכול לתת.

קצת לפני ההופעה של אביב, אני ואיילת ישבנו לאכול ופגשנו כמה ידידים ממש נחמדים שלה.

אבל כשהם נטשו אותנו לטובת ההופעה של אביב [-_-] קרו כל מני דברים לא נחמדים.

כמו ערסים בני 4 שהתחילו איתנו.

פעמיים.

או ארבע. וגם זה -

אח"כ חזרנו הביתה. שמחות נפש וטובות לבב.

ולמרות שהגענו הביתה ב-3 וחצי, רק ב-5 הלכנו לישון.

ביום חמישי החלטנו להגיע קצת יותר מוקדם, כדי להיכנס קצת לים וכדי לראות את התקווה 6.

אבל לים לא ממש ניכנסנו [הודות לצוות השמירה שדיכא את החשק הזה לגמרי].

אז ניצלנו את הזמן עד להופעה של התקווה 6 בזה -

  

התקווה 6 הופיעו. לא היה כיף. כל השירים שלהם נישמעו בדיוק אותו דבר.

אח"כ שוטי הנבואה עלו. נו. שיהיה.

ואז הלכנו לאכול כהרגלנו. גם הפעם פגשנו ידידים חמודים של איילת.

כדי להוריד את ההמבורגר שגרסנו הלכנו לקפוץ קצת בסינרגיה.

מה שלא כ"כ עבד.
[אני ממש לא אוהבת הופעות שלהם. ושיסלחו לי כל הוונביז אימו באשר הם.]

אחרי סינרגיה הייתה הפסקה.

כדי שכמובן, נירגע אחרי ההופעות הכ"כ מקפיצות האלו. יא רייט.

אז ירדנו לים.

אחרי ההפסקה הדי ארוכה הזאת הגיע החלק שחיכתי לו כל הערב-

כניסה למאחורי הקלעים, שקיבלתי באהבה גדולה מראש1.

ומי חיכה וציפה לי שם?

כמובן אנשים. רן דנקר.

|יחי הרדידות|

אז היה ממש כיף, תודה ששאלתם.

אבל לא תצאו מזה בזול. חפירה תנתן מאוחר יותר, בפוסט נפרד.

אחרי שרן קיבל ממני בהצלחה גדולה לפני ההועפה שלו -

הוא עלה לבמה ונתן הופעה ממש נחמדה של 4 שירים [-_-]

ואז עיברי המלך עלה.

אבל כולם ניבזים. וכולם כבר היו עייפים. איזה מושחתים.

אז אני ויוחאי [שלימים נקרא גם יוחי] הלכנו לבד להתרפן בהופעה שלו.

והיה כ"כ כיף. בכלל לא הרגשנו איך שהזמן עבר.

וזהו. עוד יום נגמר לו.

נפרדתי מאיילת ומכל החברים החדשים וחזרתי לבית.

הרי לא יכל להיות יותר טוב מזה. באמת שלא.

אז לכאן חפירתי להיום. ותגידו תודה לאל שזה נגמר.

רחלי.