הוא נגמר.

וזה סופי.

פשוט התנדף לי מבין הידיים.

לא יכולתי לעשות כלום נגד זה.

וזהו. הוא איננו עוד.

לא כאן, ולא יבוא עוד לעולם.

הותיר בי טעם של עוד,

נהנתי בצילו, נחתי בין כפותיו.

הרגשתי איתו הכי טוב.

החופש הגדול האחרון שלי נגמר.

והוא היה טוב, וכיף, ולא רציתי שייגמר.

ניצלתי בו כל רגע.

הייתי עם חברות. התבגרתי.

הכרתי אנשים חדשים. שמחתי ובכיתי.

ראיתי את רן, שוב.

למדתי להעריך.

השתעממתי, צווחתי מחוסר מעש.

וגם התמוטטתי מעייפות מרב עומס מעש.

עשיתי שטויות, עברתי חצי ארץ.

ואפילו מצאתי אהבה.  

מחר?! יתחיל לו עידן חדש.

שנה אחרונה.

כיתה אחרונה.

חוויות אחרונות שלי, עם החברות שכ"כ מתגעגעת אליהן.

אלו שמרכיבות את מה שנקרא הכיתה שלי.

רגעים אחרונים בתור תלמידה.

ואני עומדת רגע לפני כל זה. עומדת על קו הזינוק.

מצפה בהתרגשות.

חוששת. 

כיתה עם הרבה חוויות, ומפחדת להיכשל במה שצריך.

רוצה להצליח, לעשות את המיטב שבי.

[אם יש כזה בכלל].

בהצלחה אנשים. בהצלחה כיתה שלי. בהצלחה לי.

לילה טוב.