אני אוהבת את איך שאתה מחבק אותי, ואיך שאתה מסתכל עלי.

אני אוהבת את איך שאתה מנשק אותי בעדינות, ומשעין אותי אחורה, ואז הנשיקה הופכת לדבר שונה בתכלית.

אני אוהבת את איך שאתה מסתבך לי בכפתורים של החולצה, אבל החזייה היא בשבילך הדבר הכי פשוט בעולם.

אני אוהבת את איך שאתה הופך לילד קטן אחר כך, ואיך שאתה פשוט חייב להיות נסיך עדין.

אני אוהבת את איך שאתה שקט, כל מה ששומעים הוא הנשימות שלך, ואת הרגע שלפני, שאתה לוחש לי, ונרגע.

אני אוהבת את איך שאתה שוקל, איך שהמשקל שלך מחולק מעלי, ואיך שהצוואר שלך מריח.

אני אוהבת את איך שאתה שווה נפש כשאני נוגסת בך, ושאני לא יודעת אם אתה גונח מכאב או מהנאה כשאני שורטת.

אני אוהבת את איך שאתה שולח סמס על הבוקר, ועוד אחד לפני שאתה הולך לישון.

[אני אפילו אוהבת את איך שאני מפחדת שיום אחד כבר לא תהיה פה, ואני לא אהיה שם, וזה כבר לא יהיה אנחנו, ואני אחזור להיות סתם יעל, בלי טולי, סתם יעל]

סוכנת ע"ח, כי גם תחת מסווה מותר להתאהב.

נ.ב. אם מישהו רוצה לתקן את הכותרת שלי הוא מוזמן, לקוח מTake The Lead, אנטוניו בנדרס המלך.