והנה הוא שם,

אותו שיער, אותו מבט, אותו קול וטון דיבור, אותו המוח שמפתיע ומטריף אותי כל פעם מחדש,

אותו הריח, אותו המגע,

סיטואציה מאוד שונה.

מאוד.

ואיך שהומו המחמד כנראה לא יודע מה היה,

"תרגישי את הלב שלו" הוא אומר לי,

ואנחנו מחליפים מבטים, ואותה המחשבה כנראה עוברת בראש של שנינו,

"אני אוותר" אני מקפידה לא להסתכל,

"נו כבר" והמחמד לוקח לי את היד ומניח אותה על לוח החזה, והלב שלו פועם, והעור שלו חם מתחת לחולצה, והמגע מרעיד אותי.

דברים שנגמרו מזמן,

ארבע שנים עברו,

אם הוא רק היה יודע *כמה* דברים עברו עלי, כמה כאב, כמה סבל,

ואולי עדיף שלא ידע, מה זה ייתן לנו?

דברים שנגמרו מזמן חוזרים אלינו כמו חדשים,

ארבע שנים עברו,

רגשות חדשים, קשרים חדשים, לבבות חדשים,

ובתוך כל הכאב של העכשיו, לרגע הבליח בי זיכרון של תשוקה אינסופית, של הנשיקה הראשונה,

[זוכר איך בכלל לא התכוונו? איך ישבתי לידך, קרוב קרוב כי קר, ונישקת אותי על הלחי, ופתאום אלו היו שפתיים?]

לרגע נזכרתי במגנטיות שחיברה בינינו, במתח הכמעט חשמלי שהיה באוויר כל פעם שהיינו באותו המקום,

[זוכר איך קראו לנו "הזוג המלכותי"?]

ובין לבין, אני זוכרת את הכאב, אני זוכרת את החבוב, אני כואבת אותו כל כך,

ואני לא יודעת מה אני חושבת, מה אני מרגישה,

אני פשוט מבולבלת.

סוכנת ע"ח, בלבלות.

כי ברור, פשוט שברור שאחרי שאני מתכננת שבועיים מראש ומבקשת ממנו לפנות עבורי את יום שישי, הוא פתאום ינחית עלי ש"אולי יהיה כדורגל ויגמר רק בעשר" [נכון זו שעה מושלמת לארוחת ערב שכוללת אנטריקוט?],

או "בפעם הבאה שאת רוצה להגביר ציפיה או משהו את מוכנה להגיד לי קודם?". ברור, רק שניה, מהיום כל פעם שאנחנו מתכננים להיפגש אני אודיע לך חצי שעה לפני זה אם הולך להיות לי מצב רוח לסקס היום או לא. כי, אתם מבינים, הוא ירגיש יותר טוב אם במצב בו הוא מלטף אותי ושולח ידיים אני אגיד פשוט "אין לי מצב רוח" [זה לא יגרור שאלותעל מה קרה] מאשר אם לא ממש אשתף פעולה ואזרוק הערות ברוח שטות כמו "חבוב מה אתה עושה?" ואזיז לו את היד או "חיחי אני לא הולכת לשתף פעולה אין לי כוח" [כשאגב, חמש דקות לפני זה הצעתי שנעשה שנת צהריים וכמעט נרדמתי].

סליחה, עדכון, מסתבר שתשע - תשע וחצי זו שעה טובה יותר מעשר.

וואלה יופי, יצא לי כל החשק לעשות משהו בכלל.

כוסעמק.