הרבה קרה מאז הפוסט האחרון, נדמה לי שעצרנו קצת אחרי הפרידה, נכון?

וול, מפה לשם, הספקנו לחזור, והספקנו להיפרד שוב, והפעם זה פגע, מאוד, כי זה בא משום מקום, לא ברור למה. אבל זה כל מה שאני עומדת לומר על זה כרגע, שבועיים עברו, ואני עוד בשלב ההכחשה [ברור, ברור].

מה עוד?

הולך לי טוב בספריה, נדמה לי שזה כבר ארבעה חודשים, נורא נחמדים אלי, כל כך מעריכים אותי שזה לא יאומן. התמקצעתי בתור עוטפת הספרים הטובה ביותר שלהם [טוב, היחידה, אבל זה כי אפחד לא מגיע לרמתי, באמת!].

הלימודים מתקרבים אלי בצעדי ענק, אני לא יודעת מאיפה להתחיל, יש לי המון טלפונים לעשות, ואין לי מושג איזה צריך להיות הראשון, מה עושים?

היפרונטילציה, נאחזת בציפורניים,

תמיד שלכם, סוכנת ע"ח.

אז לא סיפרתי את הסיפור המלא, אבל זה לא חשוב עכשיו,

החל מיום שישי האחרון, הפרידה בינינו הפכה סופית,

וכואב.

רציתי לכתוב, אפילו היו כמה שירים שרציתי לצטט מהם, אבל פתאום אני מרגישה שאני לא מסוגלת, נתקע לי בגרון,

אז תחכו.

סוכנת ע"ח, For now it's only ashes.