ואלה שנות [או הדברים שאנמורים להסתדר, שיהיה]:

1. אני אפסיק להיות כל כך אנאלית בנוגע לכל דבר, בעיקר בנוגע לחבוב.

2. אני אחזור לקבל לוסטראל וארגיש טוב יותר.

3. אני אלמד לשלוט בחרדות ובהתפרצויות בכי או זעם.

4. אני אלמד לבטוח בקשר שלנו, לא להיות כל כך לחוצה שהוא יגמר.

5. אני אלך לועדה הרפואית של ביטוח לאומי ואקבל מינימום ארבעים אחוזי נכות.

6. מה שייתן לי סל שיקום ואהיה אדם נורמלי.

7. אני אשלח מייל לחווה ואתחיל להתנדב.

8. אני אעשה בדיקת דם.

9. בשילום הראשון מביטוח לאומי אני אקח את עצמי לרמת אביב ואקנה מליון דברים אצל יפופו.

נדמה לי שזהו.

דיברתי איתו, הוא היה כאן, הוא חיבק אותי, הוא ישן כאן, אכלנו ביחד, לזמן מה הפסקתי לפחד והייתי בטוחה שהוא ישאר איתי לנצח.

עכשיו רק למצוא פתרונות.

1. לפתח ולבסס מערכות תמיכה נוספות, חברים, משפחה, מה שלא יהיה, כדי שלא כל העול יתנקז אל הקשר שלנו.

2. ללמוד לחיות מאוזן, לא להיות תלותית ולא להיות סגורה לגמרי.

סוכנת ע"ח, תקווה לשינויים.

רק חובבי החתולים יבינו את התענוג, האושר הצרוף בלהקת חתולים שמתרוצצים בין הרגליים וסביב הבית, לגשת למטבח ולשמוע "מיאפררר" של החתולה שקופצת על אדן החלון לבקש פינוקים, לראות מעבר לכתף שלה את החתולה השניה, רובצת על אדן חלון אחר ועושה איתי תחרות מבטים.

את הלילות הקסומים וערימת הגורים שמתגלגלת לבקר, לבדוק, לחקור, להכיר כל אחד ואת האופי שלו, מה הם אוהבים, מה הם רוצים, ומה הם חשובים עלי.

רק חובב חתולים שאיבד חתול, יכול להבין איך מרגישה אם שהילד שלה חוזר אליה.

סוכנת ע"ח, הנה תמונות: