נו באמת.

בסדר, אז נמחק, אז רק שתדעו שאני עייפה מהכל ומכולכם, נודניקים.

ערימה של בגדים נישאת בשתי הידיים, כבר אין מקום לתלות, למדוד, ללבוש, להחזיר.

שתי חצאיות, ארבע חולצות, נעליים אחד, מחזיק מפתחות, ושני מוצרי איפור.

געגועים עד כאב שמזכירים למה אני כאן ולמה אני חוזרת, למה אני נשארת ואל מי אני נצמדת.

חיבוקים, כמיהה לחיבוקים ונישוקים, פשוט לשבת ולעטוף בזרועות, ושיעטפו אותך, חיבוק מאחורה, להיצמד לכל האורך, כל פיסה של גוף קרובה ומחוברת.

רגעים של הפסקות שמחזיקים את התמידי.

סוכנת ע"ח, חולמנית.