החזרנו את החפצים ביום חמישי בלילה,

הבגדים, הספר, מברשת השיניים, המתנות שהכנתי לו, הכל יושב לי בחדר, ואני לא מסוגלת לעשות עם זה כלום.

כואב לי,

יותר לא אשמע ממנו, הכי קרוב שאני יכולה להגיע אליו זה דרך חבר שלו שהוסיף אותי היום לפייסבוק, וזה כל כך כואב, אני כל כך מתגעגעת.

אז לא סיפרתי את הסיפור המלא, אבל זה לא חשוב עכשיו,

החל מיום שישי האחרון, הפרידה בינינו הפכה סופית,

וכואב.

רציתי לכתוב, אפילו היו כמה שירים שרציתי לצטט מהם, אבל פתאום אני מרגישה שאני לא מסוגלת, נתקע לי בגרון,

אז תחכו.

סוכנת ע"ח, For now it's only ashes.

אני אוהבת אותו,

באמת,

כל כך.

הוא לא מסוגל להתמודד עם תחושת האשמה שמפעפעת בו כל פעם שאנחנו במיטה ואני לא נהנית,

אז הוא מציע להימנע לחלוטין,

אבל זה אומר שגם אסור לישון ביחד,

ואסור להתכרבל,

ואני לא יודעת מה מותר,

כי זה לא הוגן להתגרות בשנינו.

אבל אני,

אני לא יכולה כמוהו,

והוא לא יכול כמוני,

ואין פיתרון באמצע.

אז נגמר.