פקעת צמר ומסרגות

שוב חזרתי לתקופת הצלבנים. לא מזמן התחלתי לקרוא ספר של היסטוריון סובייטי זאבורוב – "צלבנים במזרח". המונוגראפיה  יצאה לאור בשנת 1980, בתקופת הקיפאון בברית המועצות, ולכן היא מתובלת בנדיבות בביטוים של תעמולה קומוניסטית. נדמה היה, שמילים ממאמרים ראשיים של "פרבדה" ("האמת" – עיתון ראשי של מפלגה קומוניסטית ) לא מתאימים כל כך לאירועים שהתרחשו  לפני כמעט אלף שנה, אבל פו ושם מתבוננים מעמודי הספר "עמלים מנוצלים",  ו"רודנים פאודליים",נדמה שעוד מאט יקפצו גם "כובשים ציוניים". קשה לעבור דרך סבכים אלו, כמה פעמים רציתי לעזוב את הספר, אבל יש בו הרבה חומר עובדתי, דברים שלא ידעתי קודם(ואני מתעניינת ברצינות בתולדות מסעי צלב כבר 10 שנים). בקיצור, אני ממשיכה לקרוא  והגעתי כבר לכבשת  בירת האימפריה הביזנטית קונסטנטינופוליס (איסטנבול של היום)

 ואז זה ארע! ערב אחד, כשלא היו הרבה קוראים בספרייה, התחלתי לקרוא רומן של אומברטו אקו "באודולינו ". ו – איזה פלה – מייד מצאתי את עצמי בין אישיותיות כבר המוכרות לי היטב – היסטוריון ניקיטה חוניאת, קיסרים  ביזנטיים משולשלת  כומננים ואנגלוס!

  זה לא צירוף מיקרים ראשון,  אפשר לומר מיסטי, ב"רומן" שלי עם צלבנים. ביולי 1999כשה בפעם ראשונה קראתי על מסעי צלב, מלאו 900 שנה לכיבוש ירושלים על ידי צלבנים.