פקעת צמר ומסרגות

היום 8 למרץ – יום אישה בינלאומי. בברית המועצות הוא היה חג גדול( אפילו יום חופש).גברים היו מסתובבים עם פרחים שמחירים היו הכי גבוהים). אבל לא אהבתי את החג. גם בגלל האופיציוז המעצבן של כלי תקשורת, שצעקו על מעמד אישה גבוהה ומכובד בברית המועצות הודות למפלגה קומוניסטית כמובן, גם בגלל התנהגות של הרבה גברים באותו יום – פעם אחת בשנה הם עשו עבודות נשים. דוגמה למופת הייתה לי בבית .לא, לא, לא בעלי!

 גרנו בדירה משוטפת  - בדירה אחת  בת ארבעה חדרים שלוש משפחות – עם חדר שירותים אחד לכולם וחדר אמבטיה אחד לכולם, ומטבח אחד לכולם.

   באחד מהחדרים גרה משפחה – בעל ,אישה ושני בנים בגילאים 7 ו-9. בעל היה קצין בצבע, רעיתיו עבדה כפקידה. אנשים מקסימים, דרך אגב, שהיו לנו יחסים טובים איתם, ידידותיים.

   אישה עבדה משמרת מלאה מ-9 בבוקר עד 6 בערב ושער הערב הייתה "מבלה" במטבח, כדי  להכיל שלושה גברים, או התעסקה בעבודות בית אחרות בלי לקבל עזרא ממשפחה. אבל ב-8 למרץ בבוקר  בעלה בגאווה היה לובש סינר והיה מכין ארוחת בוקר (חביתה) למשפחה. יום אחד בשנה!

אני לא נגד פרחים ביום אישה. אני בעד זה שיכבדו אותנו 365 ימים בשנה.

בארץ היחס שלי ליום האישה השתנה קצת. בלי אופיציוז קומוניסטי וגברים בסינרים יום אישה הפך ליום אביב נעיום שבו מקבלות נשים פרחים, ברכות, מתנות קטנות, יותר חיוכים ומחמאות.

יום שמח!