פקעת צמר ומסרגות

לפני כמה ימים נפגשתי עם חברה טובה שלי שבאה לבקר בישראל. בפגישה הקודמת שלנו לפני כחצי שנה החלטנו שניסע לירושלים.

ירושלים היא עיר אהובה עלי ממבט ראשון, גם בגלל שהגשמתי חלום של דורות רבים ועליתי ארצה, גם בגלל ההיסטוריה המרשימה שלה.  התחלתי ללמוד עליה לפני כ-12 שנה. חיפשתי מידע בהתחלה בספרים –

של דוד קרויאנקר:

הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, 1989.

הבנייה האירופאית -נוצרית מחוץ לחומות 1918-1855, 1991.

הבנייה הערבית מחוץ לקומות, 1985.

שכונות ובנייני ציבור יהודיים מחוץ לחומות 1914-1860, 1985.

גם ספר של אליהו וגר "סיורים בירושלים: מדריך למטייל", 1988.

אחר כך התחיל עידן האינטרנט שלי והתברר שישנם בעולם ובארץ המון חובבי ירושלים, ולא מאט חומר אפשר למצוא גם במאגרי מידע.

עכשיו יש לי מסלולים משלי, ואני מטיילת עם חברים ומקרים וניהנה מכל רגע להיות בירושלים – עיר שנותנת לי כוח להמשיך בחיים ומחזקת אותי. מסלול שהכנתי לחברה שלי קראתי "עולמות של ירושלים" והלן סיפור למה.

הגענו לירושלים במונית שרות  מתחנה מרכזית של תל-אביב - מאוד נוח, תשכחו ממכונית פרטית . ירדנו במרכז העיר, בנביאים, שהוא סיפור אדיר בעצמו, מול "בית תבור", נכנסנו פנימה ברחוב החבשים לזרוק מבט על הכנסייה האתיופית. משם עברנו למגרש הרוסים. דרך כיכר ספרא  ומתחם עיריית ירושלים יצאנו לכיכר צה"ל – אחד מהמקומות האהובים עלי בירושלים, מן מפגש מרשים בין עבר להווה -  גם חומות העיר, גם עיר העתיקה נראים ממנו, דורמיציון גרמני ובניינים נהדרים של "משולש הצרפתי" - מתחם נוטר דם, בית חולים סנט לואי ומתחם סנט וינסנט דה פול, בית מלון מפואר "פנינת ירושלים" מחלף מודרני במקביל לחומות העיר. כאן עמדו גם רומאים לפני אלפיים שנה, גם צלבנים לפני כיבוש העיר  ביולי 1099. כעת משפצים עת הכיכר והוא מכוסה בגדר שלא מאפשר לראות אותו במלואו.

   מנקודת תצפית זו המשכנו דרך רחוב שלמה מלך למלון פאלס לשעבר, דוגמה מפוארת לבנייה מוסלמית בשנות השלושים של מאה 20. לפני כמה שנים בניין עוד שימש כמשכן למשרד תעשייה והיה אפשר להיכנס פנימה ולראות לובי מרשים בגובה מלא של המבנה עם עיטורים בסגנון אר-דקו.  בניין נטוש כבר כמה שנים, אבל בחוץ אפשר לראות כמה צינורות כרוכות בתיל דוקרני – עקבים של נוכחות בריטית ומלחמה אם מחתרת יהודית.

 , YMCA דרך רחוב דוד המלך עברנו ליד קונסוליה צרפתית והגענו לבניין   

 עבור סכום סמלי של 5 ₪ אפשר (חייבים! ) לעלות למגדל, במעלית ובכמה מדרגות מסולסלות ו... ליהנות מנוף מדהים של עיר כולה. יש במגדל ארבע מרפסות. כדאי להצטייד במשקפת – חוויה בלתי נשכחת!

כאן בדרך כלל אני אוהבת לעשות הפסקה קצרה ולשבת בבית קפה במרפסת של הבניין, המוקפת בשיחים ופרחים.  וזה מה שעשינו. אפשר לשתות קפה, אפשר לאכול ארוחת צהריים. מסעדה לא כשרה.

   בהמשך עברנו על יד מלון המלך דוד, ודרך סמפתה אלימלך אדמוני הגענו לקברים שנחשבו עד עתה שייכים לבית הורדוס (לפני כמה ימים התפרסמה הודעה שגילו אותם במקום אחר). דרך גן מקסים, צבעוני ופרחוני הלכנו למשכנות שעננים וימין משה וכמובן לתחנת רוח המפורסמת. נופים מדהימים, סיפורים מדהימים, חתולים שלא מפחדים מאנשים ואפשר ללטף אותם (דווקא הפעם משום מה לא פגשנו אף אחד).

    בדרך חזרה  נחנו וישבנו על הספסלים תחת שיחי בוגנוויליה, אפשר לשמוע שקשוק של מזרקה קטנה (לא שמענו כי לא הייתה תקינה) ולצפות בנוף של מצודה ומגדל דוד ממול. דרך חצרות היוצר יצאנו לרובע כפר דוד (אדריכל משה ספדיה), שנמצאת במתחם ממילא, ועברנו תחת קשתותיו, בהתפעלות לעצי הדרים מכוסים בתפוזים ולימונים ("בהתפעלות" קשור לחברה שלי) וליופי של בתים.

יצאנו לרחוב יצחק קריב (ראש עיריית ירושלים המערבית בשנים 1955-1952) ומולנו התגלה מתחם סנט וינסנט דה פול, לצערי כבר כמעט לא רואים אותו בגלל בנייה חדשה.  שמנו לב לבניין עתיק. על כל אבן בחזית סימנים לא ברורים. אחרי כמה  דקות התברר לנו, שפשוט פירקו את הבניין ואחר כך חיברו במקום חדש. לצורך זה מספרו כל האבנים. זה הוא בית של משפחת שטרן, שבו לן הרצל לילות ספורות, כשה היגיע לאוץ ישראל ב-1898 כדי לפגוש קיסר וילהלם השני.

   הפעם לא נכנסנו  לגן סביב ברכת ממילא כי גם שם משפצים. דרך רחוב שלומציון המלכה יצאנו לרובע יהודי שלישי מחוץ לחומות העיר- נחלת שבע. כאן גן עדן לחובבי אמנות – הרבה גלריות לקרמיקה, תכשיטים. דרך רחובות צרים יצאנו למדרחוב בן-יהודה, הסתובבנו שם כדי להוסיף גוונים חדשים וחזרנו לרחוב רק קוק פינת יפו – שם חיכה לנו מונית שירות בחזרה לתל-אביב.

P.S.

יום ירושלים הוא ב-16 למאי.