לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

פקעת צמר ומסרגות


כל הנושאים סביב סריגה, תפירה ובכלל עבודת יד.

כינוי:  klubok

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אף פעם אין יותר מדי שמש


Venice

Fall Blinks

La Valetta - Malta

 

In Expectation of Wind

 

Green Dreams

 

צייר לאוניד אפרמוב נולד בויטבסק (עיר מולדת של מארק שאגאל) ב- 1955. ב- 1978 סיים בית הספר לאמנות הציור והפיסול, שנוסד על ידי מארק שאגאל בשנת 1921. בשנת 1990 עלה ארצה וחיי פו במשך 12 שנים. הציב עבודותיו בתערוכות  רבות:

1991 - Amaliya Alber Art Gallery, Israel

1992- Exhibition of Judaica-based Paintings, Ramat-Gan Museum, Israel

1994 - Exhibition of Judaica-based Paintings, TeI-Aviv Museum.

1997- Anniversary Exhibition, Ashdod Museum , Israel.

1994- "Lapid" Art Gallery, Ashdod

1995 - "Dilon" Art Gallery, Jaffo

¡ 1998- "Belt Opera" Art Gallery, Tel-Aviv

1999 "ofir" Art Gallery, Ramat-Aviv

 

משנת 2002  חיי בפלורידה, ארצות הברית.

 

 על החיים שלו, על טכניקת ציור מיוחדת (בעזרת סכין ולא מברשת) וגם על סיבות עזיבת הארץ הוא מספר בסרט קצר.

נכתב על ידי klubok , 28/5/2008 11:13   בקטגוריות צייר לאוניד אפרמוב, אומנות, תמונות  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ריגה


לפני חודשיים ביקרתי בעיר מולדתי  ריגה – בירת לטבייה. פעם אחרונה הייתי שם לפני תשע שנים. הפעם גיליתי הרבה שינויים גם בעיר וגם בעצמי. 

  נתחיל מזה שלפחות פעם בחצי שנה יש לי חלום שאני באה לריגה. קודם כל הולכת לחנות תכשיטים לבחור לי משהו מאמבר (אני מחובביי האבן), ואף פעם לא יוצא לי לקנות משהו. אחר כך אני מטיילת בעיר העתיקה, מבקרת בספרייה שבה עבדתי, ולפעמים עוברת במקומות אחרים מלאים בתים בסגנון אר-נובו, שאני חולה עליו ובריגה באמת יש המון בתים בסגנון. תמיד אותו תסריט, רק תפאורות מתחלפות – כל פעם עיר נראה אחרת, אבל אני תמיד יודעת שזו היא ריגה.  

  הפעם התגשם החלום במלואו – ידעתי שאני נמצאת בעיר שלי, שמחתי לראות שוב אותם בניינים, לפגוש חברים, אבל כל הזמן הרגשתי זרות וניכור. כפי שאמר פילוסוף יווני – לנהר אחד אי אפשר להיכנס פעמיים.

אי אפשר לחזור לעשר שנים אחורה. גם עיר השתנתה גם אני השתנתי – כל אחת בדרך משלה.

    בריגה בנו הרבה בניינים מודרניים גם במרכז העיר – נעלמו גינות קטנות שהיו בפינות הרחובות, ואילו הופיעו המון מכוניות (דרך אגב, יוקרתיות ויקרי ערך) ופקקים ארוכים שלא היו פעם ורחובות הפכו לחניונים צפופים.

  אנשים נראו לי שונים כי גם  אני השתניתי וכבר התרגלתי למראה ישראלי – פחות מתוחכם ויותר רגשי.  חדרה גלובליזציה גם לכאן – יש חנויות של כל המותגים, אפילו של קסטרו  שלנו, ורשתות של מזון מהיר וגם מחירי דירות כמעט כמו אצלנו.

 בריגה התחילה אהובתי הגדולה לאדריכלות וזה לא פלא כי ריגה נחשבת לפנינת אר-נובו. כאן אפשר לראות אוסף צילומים של הבתים בסגנון.

   עד גיל 12 גרתי בבניין הזה

בסגנון יוגנדסטיל שהוא חלק מאר-נובו. לריגה היו קשרים אדוקים עם גרמניה ובעיר התגוררו הרבה גרמנים – רובם התייחסו לאינטליגנציה ואנשי עסקים עשירים.  

 דירתי אחרת גם היא הייתה בבניין בסגנון אר-נובו:

 

חזית של הבניין תכנן אדריכל מיכאיל  איזנשטיין – אביו של במאי מפורסם סרגיי איזנשטיין שנולד בריגה.

כל הצילומים באתר של מיכאיל  איזנשטיין בוויקיפדיה  הם צילומי בניינים בריגה.

חלון שלי הוא מעל המעבר מקושט בראשי נשים ואורנמנטים מתוחכמים .

בניין סמוך לביתי גם הוא היה פרי עבודתו של מיכאיל  איזנשטיין.

    

הצילום נלקח מאתר של WIKIPEDIA

ובניין ממול שכל יום ראיתי אותו מחלון  וממנו הייתי מתחילה בקרים שלי גם הוא בסגנון אר-נובו.

 

הצילום מאתר של space pirates ויש שם עוד הרבה תמונות עם הסברים.

 

איך אפשר לא לאהוב אדריכלות אחרי זה?!

נכתב על ידי klubok , 25/11/2007 11:33   בקטגוריות ריגה, תמונות  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לבן בנווה צדק


ביום שבת שעבר יצא לי סוף-סוף לחדש סוודר לבן שסיימתי אותו כבר לפני שבוע. טיילנו בנווה צדק וזאת הייתה הזדמנות נוספת  לחרות גם שכונה יפת נוף וכמובן את יצירתי.

רעיון עם כתפיים ערומים לא היה מתוכנן, אבל כשה התחלתי לתפור ביחד חלקים שונים יצא לי צורה כזאת. סרגתי רצועות   בשתי מסרגות, חיברתי אותם במקומות המתאימים והינה – סוודר מוכן. קניתי גם גופייה תחתונה אבל אפשר להסתדר גם בלעדיה. 

  

אני עומדת על יד אחד מבניינים-תאומים שנבנו לנכדים של מייסד השכונה אהרון שלוש  

  הבניינים נמצאים ברחוב פינס מס' 28 ו-30 פנת רחוב לילינבלום.  

צילום הבא עשיתי מגשר שמוביל לנווה צדק .

פעם עברה מתחתיו מסילת ברזל ורכבות היו ממהרים להביא נוסעים  מיפו לירושלים. אם מהירות קצת הגזמתי כי לקח להם 3 שעות להגיעה לעיר הקודש. מסילת ברזל פתחו בספטמבר 1892 בזמן שילון טורקי. ב-1918 אנגלים בנו גשר חשד מברזל יותר גבוה מישן שיפשר לרכבות מודרניות לעבור מתחתיו.    עד שנת  1949דיירים של בניינים הסמוכים סבלו מראש ועשן של רכובות. עז הפסיקה תנועה של סוסי ברזל ומקום עם הזמן הפך לשקט ופסטורלי.

 

כמעט מאותו מקום צילמתי את ה"מפלצת" – ככה קראתי את הבניין רב-קומות שבנו בגבול של נווה צדק אבל עם הזמן התרגלתי ולקראת סיום הבנייה הוא אפילו נירא  לי סביר.

ישן וחדש:

 זמנים מודרניים בנווה צדק:

נכתב על ידי klubok , 20/11/2007 12:23   בקטגוריות סוודר לבן, תמונות, קרושה, סריגה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לklubok אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על klubok ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)