אם אלה החיים

הקטע הראשון בבלוג, מצד אחד אני חושבת הרבה, מצד שני השעה עשרים ל2 בלילה וכל מה שב לי זה ללכת לישון כי אני צריכה לקום בשעה 6 וחצי לצבא ואין לי במיוחד כח לכתוב.

אני חייבת לכתוב, להרדם אני לא כל כך אצליח...

יותר מדי מחשבות.

יום שלישי זאת האזכרה של אחי. (התאבד לפני שנתיים למבקרים) פעם ראשונה שאנ יואמרת את זה בכזאת קלילות.. אני חושבת שחצי מהאנשים שמכירים אותי חושבים שנולדתי רק עם אחות גדולה...

אין לי כח להסביר על זה..עייפה מדי, כועסת מדי, שונה מדי.

מחר יום ראשון, שביזות יום א' קוראים לזה בצבא, אך לי מספטמבר זה לא קורה, יום ראשון יש לי קלאסי והיפ הופ. מחר לצערי אין היפ הופ

המורה (גלית) בחתונה של אח שלה..מזל טוב!

בא לי לבכות, זה חשוב לי מדי ולהפסיד שיעור אחד זה להפסיד המון במיוחד שאני כל כך צריכה את השחרור הזה השבוע!

יש את יום רביעי, מודרני,היפ הופ והיפ הופ נשים...נשמע שאני רוקדת הרבה אבל ההרגשה האישית שזה כלום אני יכולה הרבה יותר אבל יש צבא!.

וואו איך מסבירים הכל, רק על הריקוד אני יכולה לכתוב בלוג שלם!

יש לי חברות מדהימות ומשפחה מתוסבכת אבל מדהימה..

יש לי המון וכמובן כמו כל אחד בעולם לפעמים יש את ההרגשה שאין לי כלום.

לאט לאט מבטיחה לעדכן..

לילה טוב

לילך.