טיפות מטפטפות מהשיער החום , מחשבות על בית מעבר לים ועל חציית האוקיינוס משתלבות בראשי בצורת תמונות זוהרות , אני רואה את האישונים המורחבים ויודעת לאן הלילה הזה הולך להתקדם. כמו בלון שהוציא ממנו את כל האוויר הלב שלי משלב אנחות רווחה עם דמעות קטנות שנאגרות בעיניים. 

עוד לילה אבוד, עוד תקווה שנגוזה . אני מאמינה שדברים יותר דרמטיים נכתבים כשאנחנו במצב פיסי חלש, כשאנחנו לא במקום הטבעי שלנו. אני אולי במקום שחלמתי עליו כל חיי אבל ללא הדברים הממלאים את יומי אני מרגישה חסרת מעש וכל הנוף העוצר נשימה הזה לא עוזר להעביר את המחשבה שהזמן קצר, ושיש לי כל כך הרבה להספיק. 
הוא קם ושואל אותי מה פשר המבט הזה, אבל כתוב לי על המצח "אכזבה" ואין לו בכלל סיכוי, היו הרבה לפניו שפנו אליי ככה והבינו מהשנייה הראשונה שהדבר הכי סמוך לקירבה היום יהיה הלהתראות שאני אומר כשהוא יעלה על האופנוע ויסע . 

כל היופי הזה שלו לא משנה פתאום , זה הופך את המציאות לקליידוסקופ של גוונים אפורים ושחורים שבכלל לא רציתי לדמיין, אבל בתוכי הרגשתי שיבוא מבלי שאבקש כלל, ואולי אני מבקשת מי יודע.

רגיעה כללית שוטפת אותי כשאני משילה את בועת האושר ורואה איך היא נופחת את נשימותייה האחרונות, מחליקה למצב המוכר של בדידות מתמשכת ונותנת לרגש לכבוש אותי . זה כמו כל מצב אחר.

העיניים החומות מביטות בי בחמימות מבולבלת ואני מסרבת לקחת את הרגש הזו עימי , נותנת לו לזרום הלאה למועדון עמוס הרעש והשפה הזרה, האנשים שתמיד קרים אלא אם הם שותים כמויות שנויות במחלוקות של אלכוהול זול . אני לא אוהבת את זה, את הסביבה הזו, משהו בה קורא לי להתרחק ולא לחשוב עלייה. כנראה כי היא זרה, וכל כך - כל כך מרוחקת.

מילים נשלחות אליי מישראל , ניסיון לקירבה ולתמיכה שבחיים לא תהיה לי פה בג'ונגל הבודד והגדול הזה. לא בצורה מטאפורית, אני באמת יושבת בלב הג'ונגל. זה סוריאליסטי, כל רגע מזה. כל רגש מועצם, הכל כל כך גלוי .

ואני כועסת, אני פשוט זועמת. המילים נשלחות כמו מנטרה ואני משננת אותן לעצמי, הצדק עם השולחת מישראל. אני לא אוהבת כשדברים לא מסתדרים כמו שרציתי שהם יסתדרו, כמו שהם מסתדרים עבור כל אחד כך נדמה. כל פעם מחדש, אותו המצב המוכר . לשים איפור, להתלבש יפה לסדר את השיער ולחייך חיוך ענק במראה בציפייה ללילה מדהים שיבוא - ואז אחרי שעה להוריד את הכל, לשים פיג'מה ולנשוך את השפה התחתונה, זה קצת צורב. 

לחיי לילה בג'ונגל, לעוד הרבה שיהיו.

אסטריד.