כמו השבוע שמגיע, שבינתיים האירועים שבו נראים בעיקר חיוביים, אבל כמו שלמדתי השבוע,
בדקה אחת הכל יכול להתהפך.
רוני אומנם שכחה להביא את כל המיליוני שטויות שדרשתי ממנה במייל אבל בכל זאת סיפקה לי 2 שרשראות מקסימות
ראיתי את אחת הזמרות המבטיחות והמקסימות שקיימות כרגע במוסיקה הישראלית מעיין הירשביין
שאני מחכה לאלבום שלה עכשיו בקוצר רוח, וגם להופעה שתיהיה ככל הנראה רק עוד חודש.
בכל מקרה, אני שמחה שיצא לי לראות את ההופעה האומנם קצרה אך מטריפה הזאת.
והנה לכם שיר אחד מהופעה, שיר שהתאהבתי בו ישר ושתומר אמר שהוא מזכיר לו אותי.
אחרי ההופעה הלכנו תומר ואני לשבת לנו קצת בבנדיקט, שהיה נחמד, בעיקר בגלל החברה
וקצת פחות בגלל האוכל שעייף אותי דיי מהר והשאיר אותי מפוצצת לכל אותו יום כולל היום למחרת.
בערב, אחרי קרב רציני בין הפארטי מונסטרס, ה- Ménage à Trois והערב thriller המוקדש לזכרו של מייקל ג'קסון
החלטתי שחברים זה לפני הכל (ואבי לוי, אחד המארגנים של האירוע, ביניהם), ושתכלס, מגיע למייקל כבוד, התלבשתי יפה (או לפחות ניסיתי) ויצאתי אל מסיבת הThriller
אבל מה, לא הכל נגמר טוב בסיפור הזה.
בכניסה למועדון הוילה סוקולוב חיכתה לנו סלקטורית שביצ'ית זה ללא ספק מחמאה בשבילה
שהחליטה שאומנם מסיבת מייקל ג'קסון, אבל כל מי שמגיע לבוש כמוהו או בלבוש שלא מתאים לקהל הרגיל (שבעיקרו מורכב מפרחות למיניהן וחבריהם הערסים עם הלבוש ה"מתוקתק" שאפשר למצוא על כל בובה של חנות אופנה משעממת ולראות בכל פינה ברחוב) פשוט לא יכול להיכנס.
לא רק זה, גם כל מי שמתחת לגיל 24 לא רשאי להיכנס (אפילו שאחד המארגנים של האירוע - אבי לוי - לא עובר את הגבלת הגיל הזו)
והאירוע הזה, שקיבל היענות של מעל 700 אנשים בפייסבוק היה כמעט כולו מורכב מאלו או מאלו.
גם הלהקות שהיו אמורות להופיע סבלו מהמועדון-פאב, כפי שניתן לקרוא ב
פוסט של קשת שהיה מתוכנן לעלות עם להקתו באותו ערב.
מזעזע.
אומנם היינו בפנים כשכל הבלאגן הזה התרחש, אך רצויים לא הרגשנו ולכן החלטנו לאחר זמן מה ללכת למקום שבו יקבלו אותנו יפה ונוכל להסתובב בחופשי בלי להרגיש בזילזול שחשנו. או כמו שזרוב ואני סיכמנו "מקום שבו יסתכלו עלינו ויגידו 'הא, הנה עוד אנשים רגילים לגמרי, כמונו'. כמובן שבחרנו בפארטי מונסטר - פריק פסט.
פחות טוב מהקודמים, אומנם, אל ללא ספק במקום בו כולם אוהבים אותך, והאווירה היא של כיף ואושר, לא משנה מי אתה איך אתה מתלבש או מה אתה אוהב לעשות במיטה פרט ללישון ועם מי נהננו לנו עד השעות הקטנות של הלילה בו חזרתי הביתה וגיליתי שיש אור
ויום אחרי זה גם גיליתי שהצטלמתי לי.
יום שבת (כן, עד עכשיו היינו בשישי) בעיקר החלטתי להיות חולה.
כנראה שזה הלקח שאני מקבלת מכך שאני מבקרת את החברים החולים שלי ומטפלת בהם.
אבל לפחות יצא לי להינות מהסופ"ש.
אך כל השקט נשבר כשהתחילו הדיווחים על הרצח הנוראי שהיה בת"א
ועל מה? על בדיוק מה שהיה ביום שישי.
על האהבה הגדולה הזאת וקבלת השונה שהיתה בפארטי מונסטר
על פשוט לקבל אנשים כמו שהם
על מה שלא היה בוילה סוקולוב.
ואולי לדעתכם אני מגזימה, אבל אין מה לעשות, דברים קטנים בסופו של דבר גם יובילו לדברים הגדולים והנוראיים יותר.
ואם אנחנו, האנשים היותר "מוחצנים" שלא אוהבים ללכת רק עם מה ש"טבעי" ומה שהעולם מגדיר כ"נכון" חיייבים לבלות בחורים (ואני מתנצלת מראש) של העיר, במקומות קטנים ודחוסים שבהם לא "נפריע" לקהל התל אביבי הרגיל והמשעמם
ואם כשאנחנו מנסים להרים אירוע שהוא במקום קצת יותר מכובד מזה אנחנו מקבלים אי עמידה בהבטחות ובחוזים, זילזול ובוז מצד מנהלי מועדונים (שלא נדבר על הקהל עצמו שאני אוותר על ציטוטי ההערות שלהם בכל פעם שעברו לידנו)
ואם אנחנו צריכים בכל יציאה מהבית לספוג את כל המיליוני הערות של כל עובר ושב שחושב שאם אנחנו לא בדיוק כמו שהם זה אומר שאנחנו ממש מבקשים את היחס שלהם , לטוב ולרע
ובכל המקרים האלו אנחנו אמורים לשתוק
אז כנראה בסופו של דבר, גם אם הכי לא נאמין בזה, גם הרע ביותר יקרה.
ואומנם השבוע נפתח בעצב
אבל אני מאחלת לכולם שבוע נהדר
יש הרבה מה לחכות בשבילו (פרטים בקרוב).
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שרוןממם
