אז לא כל כך נורא

דחיתי את המבחן של יום שישי

בעוד איזה חודש

כדי שיהיה קצת רגוע

ופחות לחוץ.

והעבודה כבר במצב דיי טוב

או לפחות ככה זה נראה

ואין לי ממש לחץ

אז אני לא ממש עושה כלום.

אז מאיפה זה בא

מאיפה זה בא

מאיפה בא העצב

ברבע לאחת בלילה

אני יושבת וחושבת

מה כאן ישתבש

מה כאן לא בסדר

מה כאן עוד יתפוצץ

ומוצאת,

כי זאת המומחיות האמיתית.

אני מחפש ומוצא את זה

כנראה שאני לא יכול

אחרת

אחרי לילות של חוסר שינה

ומצב שאני כבר כמעט הרוגה

ועל חצי התמוטות

נרדמת-לא נרדמת

ועוד יום-שלא-יגמר-לעולם מתחיל

רגע של שקט

וקצת יותר מידי חרדה.

אוהב(ת) את הפוזה המלנכלוית הזאת