היום התמלאו הסטאטוסים של חברים שלי בפייסבוק

(או אולי חברים לשעבר) מהלימודים

שהם סיימו את העבודה האחרונה של התואר.

סוף לשלוש שנים של הלימודים

והנה, הם עובדים סוציאלים אמיתיים.

ואני לא יכולה שלא להסתכל ולחשוב שאני לא שם.

ושלמען האמת, גם לא אגיע לשם, לא שנה הבאה וכנראה לא בכלל.

היום הייתי יכולה לסיים את התואר

את השנתיים שנתתי, להשקיע עוד קצת והיום לסיים.

מי היה מאמין שאני אהיה הדרופ-אווט.

הכישלון הקטן, אך גדול כל כך, שלי.

לא, אני לא שם.

אבל מזל טוב להם.

לעובדים הסוציאלים לעתיד.

אהבתי אותם, עברתי איתם חוויות,

ובכל זאת, עכשיו בשעתם השמחה

אני לא.

ואני אפילו לא בטוחה איפה אני כן.