|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
סופ"ש רוקנ'רול
יא אללה
הייתי בטוחה שאעדכן כל כך הרבה השבוע
כמעט כל יום אמרתי לעצמי,וואי יש לי כל כך הרבה מה לכתוב, ובכל זאת
הבלוג נשאר בודד.
אולי מעומס פעילות בעולם האמיתי. אולי אפילו סביר להניח.
ועכשיו, מגיע לו הסופ"ש, ועוד איזה סופ"ש
אחד מאלו שחיכיתי להם כל כך הרבה.
תוכניות הסופ"ש:
נתחיל במחר - סוף סוף אצליח להגיע להופעה של אחת הלהקות שאני יותר מעריכה ברוק הישראלי.
להקה ששמעתי פעם ראשונה לפני שנים בערבמה, כשעוד היו דברים כאלו
והורדתי שירים מהדף יוצר שלהם מיד אחרי
(ואפילו פידחתי את עצמי מעט בניסיונות לצלם את הבסיסט שאז היה נראה לי קורט-קובייני ומדליק, אסף לסרי, שמאז גדל להיות חתיך הרבה יותר ומוכשר מספיק כדי להתרוצץ בין פרוייקט אחד לשני עם אמנים מוצלחים שעוד יגיעו רחוק (ולא רק בגללו)
הקרקס של דולי - מחר באוזן בר, 40 ש"ח, 20:00.
אין דברים טובים כאלו.
טעימה קטנה. http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2975437 הקרקס של דולי עם דודו זר (שגם יופיע איתם מחר!) בשיר שאני מזמזמת לעצמי קצת יותר מידי, לפחות לדעת שאר האנשים במשרד שלא ממש מבינים את הטעם המוסיקלי שלי:), אבל מצד שני הם שומעים שרית חדד ואייל גולן למיניהם כל היום, אז מי מקשיב להם.
אחרי ההופעה, לכל מי שלא שבע מהרוקנ'רול המשובח, או שיצא עם הרגשה של רק תנו לי עוד קצת מהסוויט סוויט פאביולס מיוסיק הזאת, נפתח ליין אלטרנטיבי חדש העונה לשם noise factory במועדון המוסד. מבית היוצר של טל אביב, מה שמבטיח לנו מוסיקה טובה ואנשים איכותיים מהקהל הישן של ימי חמישי שנשארו בלי כלום אחרי הסגירה (שבאמת לא היתה עד כדי כך מזמן) של הליין חמישי הקודם "הלגה".
ב"נוייז פאקטורי" 2 רחבות ריקודים, עשרות דיג'ייס מתחלפים מידי שבוע, אלכוהול במחירים שפויים וכמובן כל המוזיקה שאתם אוהבים, כפי שנכתב בדף האירוע בפייסבוק של הליין.
ובכך, פחות או יותר אוכל לסגור את היום הראשון של הסופ"ש המתוק.
יום שישי השבוע אוותר על היום קניות השבועי שלי, בו אני יכולה לישון עד מאוחר
אך תמיד קמה מוקדם מידי, לנוח
אבל תמיד בפעילות
ובמקום אנזוף בעצמי קלות שלא קניתי בקיני למסיבה הלוהטת של הקיץ בהנחיית זרוב.
המסיבה תתקיים ביום שישי בעל התאריך המדליק 07.08.09 משעה 14 במועדון הבלוק, מה שכמובן אומר שבכל זא אוכל להסתובב לי קצת בבקיני ברחבי תל אביב בבוקר ולעשות טיפות של קניות (מה שהשבוע כבר נראה ברחובות) כמו בתמונה מתחת.
(צילום: תומר רץ)
כל הפרטים כמובן נמצאים באתר של זרוב ואני רק אספר שיהיו בחורות שוות בבקיני, בחורים שווים בספידו,
אלכוהול, מוסיקה, תחרות זלילת ארטיקים, צביעת שיער בצבעים מיוחדים (בחינם!), בריכה, שמש ואושר.
שכל זה כבר סיבה מספיק טובה להגיע.
אחרי כל האושר הזה, רגע אחד של קצת יותר רצינות.
ביום ראשון בצהריים היתה מיני עצרת ברוטשליד לאחר הרצח המזעזע נגד קהילת הלהט"בים.
(צילום: Dima Vazinovich)
כמובן שמשטרת ישראל עדיין לא הצליחה למצוא את הרוצח ובמקום זה עסוקה בלגרש אנשים שעוזרים למדינה הזאת
וכן, בתור עובדת סוציאלית שעובדת עם אוכלוסייה כזאת בתור כוח אדם, הם עוזרים, ולא, אנחנו לא נחליף אותם כשהם ילכו
(אפילו שהמצב הזה מזכיר לי מעט פרק של סאות'פארק (וואי, שנים לא ראיתי סאות'פארק) שהם פחות או יותר הגאונות בהתגלמותה (ועל כל זה פעם אחרת כי אני גולשת לנושאים לא קשורים)
בכל מקרה, בחזרה לנושא שלנו, יום ראשון. מיני עצרת. רצח. הזדהות.
אז אני לא הרגשתי את עצמי מסופקת הזדהותית, כמו שהגדיר את זה ידיד שלי, מוזי, שנמנה עם הקהילה הגאה.
וכנראה שלא רק אני, משום שביום שבת ניפגש כולנו בכיכר לעצרת רצינית יותר.
תגיעו, כי אחרי סופ"ש כזה, שכולו רק אושר ודברים טובים, אנחנו צריכים לזכור שיש כאלו שאת הדברים האלו, הבסיסיים ביותר, כבר אין.
ולכולם הרי מגיע, ומה שבטוח יותר, לאפפחד אין את הזכות לקחת מהאחר את האפשרות הזאת.
תגיעו, כי כמו שאנחנו יודעים להינות מהשמחה של הקהילה הזאת, שמקבלת כל אחד לא משנה מי הוא, אנו מחוייבים גם לעמוד לצידם ברגעים הקשים.
תגיעו, כי יש אנשים שצריכים את החיבוק הזה, ולא יכולים לקבל אותו משום מקום אחר.
תגיעו, כי זה פשוט חשוב.
XXX
לי אישית הסופ"ש זימן עוד הפתעה קלה.
מרפי (נו, זה מהחוקים) החליט לבוא לבקר
ולהנחית עלי שפעת קלה
(טוב, לא קלה, אבל לפחות לא חזירית)
מה שגורם לראש שלי, לשרירים שלי, ולכל שר האיברים להזכיר לי את הקיום שלהם בכך שמידי פעם יחדירו לי גלי כאב אל המח,
ובנוסף גורם לי להבין שוואלה, באמת העיר הזאת זה הג'יפה הכי נוראי שקיים בארץ
כשאני משווה לחיפה (ואני אפילו לא אתחיל להשוות לגולן) בימי מחלתי עוד יכלתי להסתובב בחוץ, אך היום, ברחובות תל אביב המסע עד העבודה שלי כמעט הרג אותי מהחנק של העיר. כמו שאמר גדול ומוכשר ממני - אוויר, אוויר, אני נחנק.
אך בתקווה עד מחר זה יעבור
ואם לא
זין שאני נשארת בבית עם כל מה שהולך הסופ"ש.
(אבל תיזהרו אם אתם פוגשים אותי באחד מהאירועים הנ"ל, אולי אני מדבקת).
יאללה, סופ"ש קסום ובריא לכולם.
אני מחזירה את הבובקאט לארון
עד הפעם הבאה:)
|
נכתב על ידי
שרוןממם
,
5/8/2009 20:03
בקטגוריות אירועים, זרוב.קום, להט"ב, סטרייטים, פייסבוק, תל-אביב, הקרקס של דולי, שפעת, Dima Vazinovich, South Park, סאות' פארק, בקיני, סופ"ש בתל אביב, רוק ישראלי, noise factory, אסף לסרי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
סופ"ש - הטוב הרע והמכוער של תל אביב
הסופ"ש שעבר, שגם בו נשארתי ממורכזת במקום לעלות קצת לגולן לביקור משפחתי
היה מלא אירועים, ולצערי עוד יותר מלא כאבים
כמו השבוע שמגיע, שבינתיים האירועים שבו נראים בעיקר חיוביים, אבל כמו שלמדתי השבוע,
בדקה אחת הכל יכול להתהפך.
שישי בבוקר קמתי מוקדם (יש שיגידו מוקדם מידי)
ויצאתי לי לסנטר לבקר את יוצרת התכשיטים המעוררי תיאבון של WHYTRASH רוני ראובני.
רוני אומנם שכחה להביא את כל המיליוני שטויות שדרשתי ממנה במייל אבל בכל זאת סיפקה לי 2 שרשראות מקסימות
אחת של פיצה ואחת של קרטיב\ארטיק (כמו בתמונה ב-ד-י-ו-ק)
אחרי מנוחה של כמה דקות שבהם בקושי הצלחתי לנוח הייתי צריכה לצאת לפלסטיק שוק 8
icleID=654294&sid=136)
ראיתי את אחת הזמרות המבטיחות והמקסימות שקיימות כרגע במוסיקה הישראלית מעיין הירשביין
שאני מחכה לאלבום שלה עכשיו בקוצר רוח, וגם להופעה שתיהיה ככל הנראה רק עוד חודש.
בכל מקרה, אני שמחה שיצא לי לראות את ההופעה האומנם קצרה אך מטריפה הזאת.
והנה לכם שיר אחד מהופעה, שיר שהתאהבתי בו ישר ושתומר אמר שהוא מזכיר לו אותי.
אחרי ההופעה הלכנו תומר ואני לשבת לנו קצת בבנדיקט, שהיה נחמד, בעיקר בגלל החברה
וקצת פחות בגלל האוכל שעייף אותי דיי מהר והשאיר אותי מפוצצת לכל אותו יום כולל היום למחרת.
בערב, אחרי קרב רציני בין הפארטי מונסטרס, ה- Ménage à Trois והערב thriller המוקדש לזכרו של מייקל ג'קסון
החלטתי שחברים זה לפני הכל (ואבי לוי, אחד המארגנים של האירוע, ביניהם), ושתכלס, מגיע למייקל כבוד, התלבשתי יפה (או לפחות ניסיתי) ויצאתי אל מסיבת הThriller
אבל מה, לא הכל נגמר טוב בסיפור הזה.
בכניסה למועדון הוילה סוקולוב חיכתה לנו סלקטורית שביצ'ית זה ללא ספק מחמאה בשבילה
שהחליטה שאומנם מסיבת מייקל ג'קסון, אבל כל מי שמגיע לבוש כמוהו או בלבוש שלא מתאים לקהל הרגיל (שבעיקרו מורכב מפרחות למיניהן וחבריהם הערסים עם הלבוש ה"מתוקתק" שאפשר למצוא על כל בובה של חנות אופנה משעממת ולראות בכל פינה ברחוב) פשוט לא יכול להיכנס.
לא רק זה, גם כל מי שמתחת לגיל 24 לא רשאי להיכנס (אפילו שאחד המארגנים של האירוע - אבי לוי - לא עובר את הגבלת הגיל הזו)
והאירוע הזה, שקיבל היענות של מעל 700 אנשים בפייסבוק היה כמעט כולו מורכב מאלו או מאלו.
גם הלהקות שהיו אמורות להופיע סבלו מהמועדון-פאב, כפי שניתן לקרוא ב פוסט של קשת שהיה מתוכנן לעלות עם להקתו באותו ערב. מזעזע.
אומנם היינו בפנים כשכל הבלאגן הזה התרחש, אך רצויים לא הרגשנו ולכן החלטנו לאחר זמן מה ללכת למקום שבו יקבלו אותנו יפה ונוכל להסתובב בחופשי בלי להרגיש בזילזול שחשנו. או כמו שזרוב ואני סיכמנו "מקום שבו יסתכלו עלינו ויגידו 'הא, הנה עוד אנשים רגילים לגמרי, כמונו'. כמובן שבחרנו בפארטי מונסטר - פריק פסט.
פחות טוב מהקודמים, אומנם, אל ללא ספק במקום בו כולם אוהבים אותך, והאווירה היא של כיף ואושר, לא משנה מי אתה איך אתה מתלבש או מה אתה אוהב לעשות במיטה פרט ללישון ועם מי נהננו לנו עד השעות הקטנות של הלילה בו חזרתי הביתה וגיליתי שיש אור
ויום אחרי זה גם גיליתי שהצטלמתי לי.
יום שבת (כן, עד עכשיו היינו בשישי) בעיקר החלטתי להיות חולה.
כנראה שזה הלקח שאני מקבלת מכך שאני מבקרת את החברים החולים שלי ומטפלת בהם.
אבל לפחות יצא לי להינות מהסופ"ש.
אך כל השקט נשבר כשהתחילו הדיווחים על הרצח הנוראי שהיה בת"א
ועל מה? על בדיוק מה שהיה ביום שישי.
על האהבה הגדולה הזאת וקבלת השונה שהיתה בפארטי מונסטר
על פשוט לקבל אנשים כמו שהם
על מה שלא היה בוילה סוקולוב.
ואולי לדעתכם אני מגזימה, אבל אין מה לעשות, דברים קטנים בסופו של דבר גם יובילו לדברים הגדולים והנוראיים יותר.
ואם אנחנו, האנשים היותר "מוחצנים" שלא אוהבים ללכת רק עם מה ש"טבעי" ומה שהעולם מגדיר כ"נכון" חיייבים לבלות בחורים (ואני מתנצלת מראש) של העיר, במקומות קטנים ודחוסים שבהם לא "נפריע" לקהל התל אביבי הרגיל והמשעמם
ואם כשאנחנו מנסים להרים אירוע שהוא במקום קצת יותר מכובד מזה אנחנו מקבלים אי עמידה בהבטחות ובחוזים, זילזול ובוז מצד מנהלי מועדונים (שלא נדבר על הקהל עצמו שאני אוותר על ציטוטי ההערות שלהם בכל פעם שעברו לידנו)
ואם אנחנו צריכים בכל יציאה מהבית לספוג את כל המיליוני הערות של כל עובר ושב שחושב שאם אנחנו לא בדיוק כמו שהם זה אומר שאנחנו ממש מבקשים את היחס שלהם , לטוב ולרע
ובכל המקרים האלו אנחנו אמורים לשתוק
אז כנראה בסופו של דבר, גם אם הכי לא נאמין בזה, גם הרע ביותר יקרה.
ואומנם השבוע נפתח בעצב
אבל אני מאחלת לכולם שבוע נהדר
יש הרבה מה לחכות בשבילו (פרטים בקרוב).
3> |
נכתב על ידי
שרוןממם
,
2/8/2009 14:35
בקטגוריות אי שייכות, אכזבה, אהבה ויחסים, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור, ביקורת וילה סוקולוב, WHYTRASH, זרוב.קום, פלסטיק שוק 8, Thrillet, פארטי מונסטר, סטרייטים, להט"ב, קבלת השונה, אירועים, וילה סוקולוב, תל-אביב
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שרוןממם
