לצערי הבעיה היא בעיקר ההפך. בשלושת השבועות האלו עבדתי בטירוף, טיילתי לדרום ולצפון מהעיר המרכזית שחלקכם לא יודעים בכלל שיש משהו מעבר לה, הייתי במים המלוחים של התיכון והמתוקים של הכנרת, ובין לבין גם הצלחתי לבלות לי על כוס בירה או קצת יותר כל ערב. 

ללישון, מה שבטוח, לא היה לי אפילו רגע. 

ובין כל הטירוף הזה שנקרא החיים שלי לעכשיו, בזמן שהייתי עסוקה בעוד יום עבודה מפרך קיבלתי הודעה מהsupersexit שבודקת אם אני אכן מגיעה ביום למחרת. ואז זה הכה בי. 

אני. כן, כן, אני. שרון. נכנסת אל תוך אותו עולם של הבלוגרים ש"אוכלים חינם" ונהנים מהחיים קצת יותר, רק כי אנשים טובים למדי החליטו שהם הקהל ששווה להשקיע למטרות האגואיסטיות שלהם, שדווקא מסתדרות דיי בסדר עם שלי.

הפעם האנשים האלו היו ערוץ 10 והאירוע - תחילת עונה 3 של הישרדות. 

ועכשיו וידוי. מעולם לא באמת ראיתי את הישרדות, אני בקושי פותחת טלויזיה ואם כן זה יכלול בדרך כלל דמויות שצויירו על ידי אדם שהפך למחשב עם הזמן. אפילו בעונה 2 בה השתתפה השותפה שלי לשעבר מחיפה והחברים שלי שרואים את הסדרה ולא מפסיקים לנהל עליה דיונים לא הצליחו לגרום לי להיצמד למסך פעמיים בשבוע. מצטערת, זה פשוט לא זה.

אבל תאמינו או לא גם אותי אפשר לשכנע. ואם אומרים לי פרוזן מאי, מיכל גרוסברג ובקיני, בעיקר אחרי מסיבת הבקיני האחרונה שהייתי עם הצוות הנ"ל אני מוכנה לתת צ'אנס כמעט להכל. 

יום למחרת הגעתי אל המשרד עורכי דין שבו אני עובדת עם בקיני מתחת לבגדיי, דבר שללא ספק היה לא נוח, אבל אמרו לי לא לאחר, ואמרו לי ישר אחרי העבודה ואני, אותי גידלו בבית טוב. ועדיין מידי פעם אפשר למצוא לזה קצת שאריות, אם מחפשים עמוק עמוק. 

השעון מראה על 4 ואני בטירוף, להגיע בזמן. להגיע בזמן. להגיע בזמן. 

כמעט שעתיים אחר כך (בחצי שעה איחור) הופענו כל הכנופייה של גרוסברג (שכללה אותה, את פורזן מאי, את דוגי ואותי) הגענו באיחור שכמעט גרם להפקה להרוג אותנו, אבל ככל הנראה הם הבינו שבלעדינו פשוט לא שווה להם. צודקים. תפסנו את מקומנו באחורי האוטובוס גיקים שהקים צוות ערוץ 10 בעזרת טובי הבלוגרים של הרשת שבאו כולם לכתוב לכם פוסטים וטוויטים על החיים הטובים שלהם שתוכלו לקנא ולפתוח גם אתם בלוג משלכם ולמכור את נשמתכם ושאריות הזמן הפנוי שלכם לשטן השיווקי. 

לאחר כחצי שעה של ניסיונות תמונות אוש שנמצאות אצל מאי התבקשנו על ידי הצוות המארגן לשלוף ממעל מושבינו בדים שחורים שישמשו לנו כיסוי ראש לקראת ההפתעה שהכינו לנו במקום המיסתור אליו שולחים אותנו. יחסית לחבורת אנשים שכל מה שביקשו מהם זה לשבת באוטובוס עם עיניים מכוסות, אני חושבת שהתלוננו קצת יותר מהשורדים האמיתיים אי שם בפיליפינים.



בעוד אנחנו משתגעים לטוב ולרע מהחוסר ודאות ושליטה אליה אנחנו מכורים כל כך המסע אל היעד, בו הורידו אותנו מהאוטובוס עדיין מכוסים בעודי תוהה ממתי אני סומכת על האנושות כל כך הרבה וכמה אני מוכנה למכור את עצמי בשביל קצת פינוקי חינם. כנראה שהרבה. הצעות יתקבלו בברכה.

כשסוף סוף עיניי פגשו מחדש את האור מצאתי את עצמי במקום קסום. פסיפס ספא, מקום המפגש שלנו, התברר כגן עדן קטן באמצע השבוע החם, מיוזע, ארוך ומפרך שלי. במקום, הסבירו לנו, טיפולים מפנקים שמחכים רק להרגיע אותנו ואת המתחים היום יומיים שלנו. וזה אפילו לא הכל. המקום השרה עלי תחושת רוגע, המיטת כריות עליו התנחלנו ואני הייתי מוכנה להישאר לישון בה לנצח, האוויר הכל כך נקי ולא תל-אביבי מפוייח, ערוץ 10 אפילו הצליחו לדאוג שהקיץ לא יגיע להפריע לנו וסיפקו לנו מזג אוויר שאפשר רק לחלום עליו בימים אלו. הכל כך רגוע, כל כך מפנק.
בנוסף לכל זה (מה, חשבתם שזה מספיק? גם אני, אבל כנראה שלא המארחים שלנו) במקום חיכה לנו בופה עם אוכל שלא רק נראה נהדר, אפילו בעיניי הבררניות כל כך בנושא זה אלא גם באמת היה פשוט נהדר ומשקה אדמדם מתוק שלגמתי בהנאה לאורך רוב הערב.


 גן עדן קטן, כבר אמרתי?

אל מתחמי המסז'ים לא הגעתי וגם להיכנס לבריכה ולהצדיק את ההסתובבות שלי בבגד ים מהבוקר לא נכנסתי. פשוט לא הייתי צריכה. עם פרוזן מאי לצידי, מיכל ודוגי שבאו והלכו, המקום, השתייה, הפירות קיץ הכל כך נחשקים שבסופר מנסים לגמור לי את המשכורת עם עליית המחירים הבלתי פוסקת שלהם, והמזג אוויר פשוט לא הייתי צריכה יותר בכדי להירגע, לנשום קצת ופשוט לאהוב את חיי כשבראש שלי עובר משפט אחד ויחיד שאומר I'm a mother fucking princess. כן, זהו האושר.

אז נרגענו, נחנו, אכלנו, שתינו וחיכנו מספיק לטוייטפיקס ומצלמות חולפות. עכשיו - הסערה.

זו לא עונה 1 זו לא עונה 2 - עונה 3 של הישרדות!

הפרק הראשון של עונה 3 של הישרדות הוקרן מולי על מסך בד, לפני שאף אחד מכל המכורים שבכם שתמיד משאירים אותי מחוץ לשיחות-של-יום-אחרי כל פרק יראו. כן, כן, החיים לא הוגנים.
צחקתי. התחברתי. אפילו מצאתי את עצמי מקווה ממש ממש שמישהו אחד ינצח על פני האחרים, שמישהו אחד ידפק ויעוף כבר ו-מה קורה פה? אני מחכה לפרק. אני רוצה לראות מה קורה. רוצה לדעת. לא, זה לא קורה לי. כן, החיוך על פניי אומר שכן.

העונה תיהיה יותר אמריקאית, יותר סוערת ואחרת ממה שהיה עד עכשיו, כך הם מבטיחים.
ואני? אני מחכה.

אז לא, אני לא יכולה לגלות לכם מה ראיתי ומה לא, אבל זה לא כזה רחוק, עוד יומיים, קצת סבלנות.
מרוצים, רגועים ושמחים הודיעו לנו שעלינו לחזור חזרה אל חיינו האמיתיים. באוטובוס מצאנו את המתנה האחרונה להערב, מגבות מההפקה. שיזכירו לנו את הרגעים הקטנים של האושר שנחתו עלינו באמצע כל הבלאגן.






יום שבת שעה 21:00, ערוץ 10. "הישרדות 3".