|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
תנוחי, ילדה
נכנסנו שוב לקטע הטוב
בוא נראה כמה זמן זה יחזיק
תנוחי, ילדה
תנשמי כל הזמן
נשימות עמוקות
פנימה, החוצה
תזכרי שזה בסדר
תזכרי את הדברים הקטנים
תפסיקי לחפש
כי את הטוב
כבר מצאת
תנוחי עכשיו, ילדה
תראי איפה את
ותחייכי
את הטוב
כבר מצאת
| |
מתפוררת
ומתפרקת
אולי הגיע הזמן שאחזור
לכדורים
לכתיבה
לטיפול
לכל מה שגם פעם שעברה אמרתי
הפעם זה יעבוד
| |
I'm a bitch, I'm a lover
בעקבות פרוזן מאי היפיפיה והדואליות החלטתי גם אני לחשוף קצת מעצמי ומהצדדים השונים שמוסתרים בי.
תמיד פחדתי מהדואליות שבי. מהיכולת שלי לצחוק ולבכות כמעט דקה אחד אחרי השני
מהילדותיות שלי מול הבגרות,
מהביישנות מול ההחצנה,
מהרצון מול הפחד.
שנים התעסקתי בלחפש מה אני, מי אני ובאיזה צד
כי איך אני יכולה להיות גם וגם וגם וגם, מה, אין לי אופי?
ולאט לאט הבנתי - חייבים להיות לנו הצדדים האלו, הניגודים האלו
כל תכונה צריכה שתשכון בתוכה הניגודיות שבה, האדם אינו שטוח, אינו בעל קו אופי אחד. הוא עגול ויש בו מקום לכל התכונות האלו, שישמרו אחת על השניה ויגיעו לאיזון שלהם אי שם באמצע, למען שמירת השפיות.
היום, בהשראת הבושם Scarlet, אספר על אחד מאותם ניגודים שבחיי, שביחד יוצרים אותי, יומיומית.
אני, שרון, עובדת סוציאלית בהתהוות, אחרי שנתיים של תואר (ועוד בהמשך)
מתעוררת כל יום בבוקר, בשעות שבטח לחלקכם מאוד יהיה קשה לשמוע עליהם
מתלבשת בבגדים של טובי החיקויי מעצבים שאפשר למצוא בשוק הקרוב לביתכם (ואם הוא לא קרוב לביתכם, חבל)
ויוצאת לעבוד במשרד עורכי דין.
כל יום, בלי יוצא מן הכלל, יוצאת להיות רצינית, לעזור למבוגרים (שזה התחום בו אני עוסקת בעיקר) ומשפחותיהם,
מחייכת, אדיבה, your everyday working girl.
ילדה טובה של ההורים, הם אומרים ששנה הבאה היא עוד תגיע לסיים את התואר
ועד אז בעבודה כזו רצינית ומוערכת, יא אללה. מי היה מאמין.
וכשהלילה יורד...
העבודה נגמרת, ריצה מהירה הביתה. עמידה של כמה דקות מול הארון,
נכנסת למקלחת, המים החמים שמנקים ממני את כל היום,
המים הרותחים ששורפים את העור שלי והופכים אותו לאדום...
ומבעד לכל האדים יוצאת שרון קצת אחרת
עם חצאית קצרצרה שלפעמים בקושי מסתירה
עם איפור שחור בעיניים, עם מגפיים וגרביוני רשת
יוצאת לה אחרת לדרך, לשחרר קצת ממה שהצטבר במהלך היום.
לפאב לשתות, לשבת עם חברים,
להשתחרר, לשחרר, להוציא ואף לכאוב.
הילדה שאולי נראית לכם קצת אבודה
וקצת שעדיין לא התבגרה
ויום אחד כששאל אותי נהג מונית בדרך הביתה מה אני עושה
"עובדת סוציאלית." "עובדת סוציאלית שמסתובבת ככה?"
כן, כן. תפגשו אותי אחרי רדת הלילה ולא תוכלו לנחש שזאת שמולכם,
רוקדת במסיבות בקיני בבריכה,
מתחפשת לטינקרבל בלי שיהיה פורים,
שמה פאה של שיער ארוך ואדום בשביל הכיף,
שותה ומשתוללת עד השעות הקטנות
תקום עוד כמה שעות להיות אותה ילדה טובה
שאולי לא עד כדי כך נורא לקחת הביתה.
מצחיק מידי פעם לראות את ההתנגשויות של העולמות
את החברים שרואים אותי באמצע יום עבודה
את האנשים שעובדים איתי שפוגשים בי אחרי השעות עבודה
ואף פעם אף אחד לא מאמין שזו אותה אחת.
כל אחד לקוח ממקום כל כך שונה.
אבל ביחד, שתי השרון, אחת כמוני בונה.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שרוןממם