מעבר לכל דמיון

ביום חמישי ה-7.5 אני וליאורי חגגנו שנתיים, כן שנתיים.

או יותר נכון

ואו שנתיים !!!

עבר כל כך מהר, ובכל כך הרבה אהבה ותמיכה וכיף אדיר.

ביום חמישי בערב באתי לישון אצלו, הוא היה כזה מקסים ! הוא העיף את כולם מהבית שלו ועשינו פיקניק בחצר, עם שמיכה משובצת וסלסלה כזאת (^^) היה שיא הרומנטי ושיא הכיף.

אחרכך הלכנו למיטה, אחרי ששכבנו, נצמדתי לחזה שלו, ואמרתי לו : " אתה קולט ששנתיים מהחיים שלנו אנחנו ביחד ?!" ואז המשכנו לדבר על זה. והבנו משהו, אנחנו באמת מושלמים אחד בשביל השני, וטוב לנו ביחד והכי כיף לנו בעולם ביחד. אבל... אנחנו פאקינג בני 15, והאמת? זה די ברור לנו שאם נמשיך ככה בסוף נתחתן. ואני וליאורי סיכמנו שלא משנה מה לא מתחתנים עם החבר הראשון. אז הגענו להחלטה, כן זה אולי נשמע לכם קצת מוזר ולא הגיוני אבל, החלטנו להיפרד. לפחות לבנתיים, לנסות דברים חדשים, להיפגש עם אנשים שונים, לראות אם אנחנו יכולים להיות אחד בלי השני. וכן זה נגמר, עם חיוך ענק ועם כל כך הרבה אהבה. אני לא מבטיחה כלום, אולי עוד שבוע נחזור, אולי לא נדבר יותר. אני יודעת שאני אוהבת אותו, כל כך אוהבת אותו, אבל אני באמת צריכה קצת את הלבד שלי. קצת להתחיל עם בנים, קצת לצאת עם חברות ולהכיר. קצת לשנות.

אז ליאורי שלי,

איך ניתן לסכם שנתיים כאלה?

תודה שהיית חבר-רציני-ראשון מושלם, ושאתה כזה בן אדם מדהים

ומזל שקיימים עוד בנים כמוך :) חסר לך שאתה לא מכיר לי את החברה הבאה שלך :)

לנצח אני אוהב אותך, נשבעת !

ים אהבה.