מעבר לכל דמיון

אני לא בטוחה שיהיה לי.

ליאור נסע עם ההורים שלו לחול לשבועיים

ואני כאן בודדה בקור הנוראי הזה.

ההרגשה הזאת של לבד, מחלחלת בי יותר ויותר ויותר.

אני מרגישה,

חסרת אונים.

נורא קל להיות לצידי, שאני משתגעת, צוחקת, רוקדת, מתמסטלת

אבל אני צריכה אותכם, גם בתקופה הזאת, שלא הכל אושר רצוף

שיש הרבה רגעים של בכי, ודיכאון

אבל אתם לא שם בשבילי

כי אתם לא יודעים איך להתמודד עם זה, עם עצבות, עם חולשה.

הייתם רגילים שאני עוזרת לכם ואני תמיד מסתדרת לבד, נכון ?

יש לי הפתעה, אני לא, קשה לי לבד, הביטחון העצמי שלי בקרקע בלעדיכם.

ויותר מכל זה, אני לא יכולה בלעדייכם

מה אני שווה בלעדיכם ?

ואהוב שלי, אתה בחול ואתה כנראה לא תקרא את זה , אבל זה גם לך, אני יודעת שאתה אוהב אותי, אין לי ספק בכלל.

אבל, אתה אוהב אותי ? או צד אחד בי ?

כי הוכחת יפה מאוד שעם הצד השני אתה לא מסוגל להתמודד...

אני חייבת חיבוק.

לא חיבוק מעפן כזה

חיבוק שאני ארגיש את האהבה, אם יש בכלל...

אני צריכה אותכם

תהיו איתי.

בבקשה.

יש דבר כזה חברים אמיתיים ?

יום אהבה שמח , לפחות שיהיה לכם.

שני

עריכה : יותן אני אוהבת אותך מאוד, ואתה כל כך חשוב לי. שמנמני שלי