פרק 1-

היום זה יום אבל, חוזרים ללימודים, כיתה י' ואני מרגישה נורא.

אף פעם לא היה לי כיף ללמוד, לא הייתי טובה בזה, אף פעם לא היו לי חברות, ושלא נדבר על ידידים.

אף פעם לא רציתי לבוא לבית הספר.

אהבתי אותו רק בגלל אימוני האתלטיקה אחה"צ.

בכלל, הדבר היחידי שאני איכשהו טובה בו, זה ספורט. וגם בזה לא הולך לי בקלות.

אני מכוערת, שיער חום עיניים חומות (ממש לא מיוחדת) אין לי גוף משו משו.

החזה שלי קטן, ובגלל כל האימוני אתלטיקה שאני עושה מגיל צעיר אני שרירית, שזה לא דבר שבנים נופלים ממנו, לפחות לא הבנים שאני מכירה.

אז כן, זה למה אני שונאת ללמוד.

כל שנה אני מקווה שיבואו לכיתה ילדים חדשים ואולי סוף סוף יהיו לי חברים, אבל הילדים החדשים שבאים אף פעם לא נהיים חברים שלי בסופו של דבר.

בגלל זה דיי התייאשתי והפסקתי לחפש לי חברים.

השנה הגיעו שתי תאומות לבית הספר, ואחת מהן לומדת בכיתה שלי, קוראים לה ג'סיקה ולתאומה שלה קוראים יסמין, נראה לי.

היא נראית לי דיי חמודה דווקא, אבל למה שתהיה חברה שלי?

יודעים מה, אני אנסה, מקסימום לא אצליח, אך פעם לא הצליח לי לרכוש חברות, אז כבר אין מה להפסיד.

הפסקה

"היי, אני דפנה, איך קוראים לך?" (כאילו שאני לא יודעת)

"היי, אני ג'סיקה".

"מגניב, נולדת בארץ?"

"לא, אני מבריטניה אבל הגענו לכאן לפני 5 שנים".

"אהה, אז איפה גרת לפני זה?"

"גרתי בצפת, אבל אבא שלי קיבל קידום בעבודה ונאלצנו לעבור לפה".

"וואלה, מגניב. אני רואה שאת יושבת לבד, בא לך אולי לשבת לידי, כי גם לי אין עם מי לשבת..."

"כן בטח, לבד זה משעמם."

"אז..שמתי לב שיש לך אחות תאומה שלומדת בכיתה השנייה."

וככה רכשתי את החברה הראשונה שלי.

כבר עברו כמה ימים ופתאום..כיף לי לבוא בית הספר.

חבל שלא ידעתי שיש משהו שיהרוס לי את זה מהר מאוד...

מקווה שאהבתם, מוזמנים להגיב =]