אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מצד אחד אני נדלקת על מישו אבל בתכלס, אני יודעת שאני לא אהיה איתו.
מצד שני אני נדלקת על ידיד של חברה שלי אפילו שאני בטוחה שהוא לא ישים עליי.
אני מתחילה לפנטז דברים ובסוף אני רק חושבת שאולי הוא בכלל לא ירצה אותי..
אני לא יודעת מה אני רוצה כבר. למה אנשים כל כך צריכים להסתבך.
למה הדברים לא יכולים להיות יותר ברורים ולא כאלה כל כך מסובכים ובלי ברורים.
רק היום הבנתי שאף אחד לא באמת אוהב אותי.
אני לא מרגישה שיש לי חברות שבאמת אוהבות אותי חוץ ממישי אחת.
לגבי השאר אין לי מושג.
אני כבר לא יודעת מה יש לי.
נראה לי שאני באמת צריכה להפסיק לחשוב על בנים.
הגעתי לשלב שאני לא בטוחה שבא לי חבר כבר.
למה בנים גורמים לדיכאון?
למה אני צריכה להרגיש כל כך רע עם עצמי שאני חושבת על בנים?
אולי מישי צודקת ואני יותר מדי חושבת על בנים.
אני מרגישה כמו במערבולת שאני לא יודעת איך לצאת, למרות שאני יודעת אבל זה מסובך.
אולי פשוט הגיע הזמן להפסיק לחשוב על זה.
למרות שגם מבחינת חברות, אני רואה ששם לא באמת אוהבים אותי.
מסתבר שכתם אחד נשאר לכל אורך החיים וקשה להתגבר עליו.
יכול להיות שגם אם אני ארצה יהיה לי קשה להבין שגם אם אני רוצה זה לא יהיה מהר.
או שזה לא יקרה. יש דברים שקשה לשנות ויש דברים שנראים בלתי אפשרי לשנות אותם.
כמה הייתי רוצה להחזיר הכל לאחור ולשנות הכל.
תאמת שברגע זה בא לי להיעלם, לא להיות קיימת בעולם הזה.
כנראה היא צודקת ואני נוקמת בה, ואולי כי זה כי אני לא מרגישה שמישו אוהב אותי.
אני כבר לא זוכרת בכלל מה זה חברות, אני לא יודעתמה אני זוכרת.
בא לי לברוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
[=liatushh