לא תמיד דברים מסתדרים, בהתחלה הכל מתחיל טוב ואז...
זה מתחיל להשבר ולההרס, וכדי לעצור צריך להיות שם כדי לבלום את זה אבל לא תמיד מגיעים בזמן כדי לעצור את הנפילה.
נפילה שמכאיבה ולפעמים גורמת לעצב.
נפילה שגורמת לחשוב שאנשים פשוט שכחו אותך, ואת מי שהכי אהבת נדמה לך שהוא כבר לא זוכר אותך, תחושה שמעיקה ואתה רוצה לעשות הכל כדי לשפר אותה, אבל בשביל זה?
אתה צריך לעשות הכל כדי לגרום לה לצאת, וללכת, ולא תמיד זה קל.
ברגע של כאב, של ייאוש, של חשק להעלם מהעולם, חוץ מלהעלם לא רוצה עוד הרבה.
אבל בסוף זה יישבר, והכל יסתדר, אבל עד אז?
מה באמת הגורם שכל דבר מעיק ומכאיב?
למה לסבול הרבה כל כך? 3 חודשים הספיקו...צריך עוד?
אולי באמת צריך להפסיק להפגע, ולהבין שלא כל דבר נדבק אלינו, שיש עוד אנשים ועוד חיים מסביבנו, אולי העובדה הקטנה הזאת לא ברורה.
פשוט צריך להבין שמי שאוהב אותנו איתנו, זה כמו לנתק קשר לשבוע ואז לדבר, ולמרות הקושי והכאב, צריך להפנים למרות שזה קשה.
אולי הגיע הזמן הלתגבר ולהבין שהעולם לא חג סביבנו אלא אנחנו סביבו.
להבין שיש עוד אנשים שחשובים לנו לא רק מישו אחד ספציפי.
הגיע הזמן לראות מעבר, ולאהוב בלי לפחד.
שנה טובה, וחג שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
[=liatushh