אז ככה, הפעם ניגש ישר לעניין, כי יש לי נטייה (מינית, אבל זה לא קשור) להתחיל לכתוב ולכתוב וגם ככה אף אחד לא טורח לקרוא, אז אם כבר להתקמצן על פסיכולוג ולכתוב במקום זה בלוג, אז לפחות בסטייל. נראה לי שסטייל זה הדבר היחיד שנשאר לי, אבל מצד שני, לפחות לא משעמם לי בחיים.
אני קם בבוקר, פותח תמקרר וסוגר אותו חזרה. מאז שהפסקתי עם השאכטות נעלם התיאבון ואני מרגיש כמו ילד שואה קטן ומסכן, חוץ מהקטע הזה עם הגטו והנאצים (למרות, שלדעתי, זה עניין של זמן עד שהפסים ידפקו רטרו וכולנו נסתובב ברחוב כמו אסירים משוחררים).
באמאשלי שניסיתי לדחוף איזה משהו לפה היום, אפילו סתם חתיכת לחם (טוב, חלאס שואה) אבל אנלא יכול, אני רק מסתכל על אוכל ובא לי להקיא את הלבלב.
נכון שיש את ההודים המיסטיקנים האלה שצמים שמונים שנה בשביל שתהיה להם איזה התגלות או משהו . אז ההארה שלי הגיעה אחרי שלושה ימים בלבד, כן כן, יש המון יתרונות בלא לאכול, ובגלל שהדברים שיכולתי לעשות היום הסתכמו בלכתוב פה שטויות או לנקות את האוטו, החלטתי להביא לפניכם את רשימת היתרונות שברעב להלן:
- קודם כל זמן פנוי, כי עכשיו כשאני לא מבזבז זמן בבליסה חסרת פשרות פתאום יש לי הרבה יותר פנאי כדי..אמ להרכיב פאזל, או להפריח בועות.
- אנלא צריך לעמוד מול המקרר ולהתלבט שעות מה יותר טעים לי עכשיו.
- הבטן לא מתנפחת אחרי האוכל כאילו זיינו אותי בתחת חמישה כושים.
-והיתרון הכי הכי חשוב *טה טה דה* לא צריך לחרבן. איזה אושר. אם רק היו אומרים לי קודם שאוכל הוא מה שאני צריך להקריב כדי להיפטר מכל החרא בחיים כבר מזמן הייתי... ובכן, מת מרעב.
כן, מוות ברעב הוא החיסרון היחיד שיש במחסור באוכל. אבל היי, כולנו נמות בסופו של דבר, ומי לא היה רוצה להיראות טוב בהלוויה של עצמו (אנחנו, כי אנחנו יהודים וכשקוברים אצלנו לא רואים את הגופה, דמאט)
טוב, נראה לי שאני אנסה לדחוף עכשיו מרק או משהו, רק כי גם ככה אני כמעט תת משקל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
