you are not alone

יש משהו מצחיק שלקח לי זמן רב להבין.

בכל המסלול הזה, בכל ה"שביל" הזה שצעדתי בחיפוש אחר עצמי, הלכתי במעגלים.

בכל החיפושים ובכל השטויות שעשיתי, כדי למצוא מי אני...לא היו הכרחיים, אבל רצויים.

הבנתי, שבמקום לחפש מי אני, התעקשתי להתרחק ממי שאני ולהפוך לההפך הגמור ממני.

הבנתי שבגלל הפגיעה שעברתי, בגלל הביטחון העצמי הנמוך, לא יכולתי להיות אני. הייתי צריכה

לעשות את הדברים שאני, בתור עצמי, לעולם לא הייתה עושה.

כאילו...שזה עשה לי טוב איפשהו, להרוס את עצמי. כי הייתי מאוכזבת, ורציתי להיות מישהי אחרת.

חח נשמע כמו פיצול, לא? טוב, זה סוג של. כשאתה לא מסתדר עם עצמך, ואתה נלחם בעצמך,

אתה בעצם הופך לשני אנשים בגוף אחד. אז זה כמו פיצול (חוץ מהחלק שבו אתה לא מדבר עם עצמך, אני מניחה).

אבל חייתי בתור שתי נערות שונות:

הנערה שהיא אני. הנערה שיודעת מי היא. שאוהבת לחיות ואוהבת להיות עצמה,

והנערה שהיא צל שלי. צל שחור שהולך ונושם, אבל מת, ולא באמת קיים. לא באמת אמיתי.

ועכשיו, כשאני מסתכלת אחורה, אני מחייכת חצי חיוך עקום כזה.

עברתי דברים לא קלים, אבל אם לא הייתי עוברת אותם, לא הייתי חזקה כמו שאני היום.

כי בלי שתסבול, איך תבין סבל?

בלי שתכאב, איך תלמד להילחם בכאב?

בלי שתחייה את העוני והרוע של האדם - איך תשרוד בחברה הזאת?

אני לא אשקר לעצמי. לנצח יהיה לי משהו לאקס. מפני שהוא היחידי שהצליח לגרום לי להתאהב.

אנשים אחרים שמכירים אותי מכירים אותי בתור בחורת-פלדה. בחורה שלא צריכה גבר, ולעיתים, אפילו,

שבנים מפחדים ממנה, בגלל יתר הפמיניסטיות שלה.

והוא היחידי שהצליח להפיל אותי מהרגליים.

הוא היחידי שנתתי לו את הלב שלי, ושאהבתי אותו יותר מכל דבר בעולם.

ואני לא מתחרטת על זה. לא. זה לא יהיה נכון.

למען האמת, אני אפילו מודה לו.

כי בזכותו למדתי את הכוחות שלי, את היכולת שלי לאהוב אדם בצורה כל כך חזקה.

בזכותו למדתי לא לבטוח באף אחד. בזכותו למדתי על עירנות מתמדת. על לעולם לא לתת לעצמך ליפול,

לעולם לא לשכוח מי אתה למען מישהו אחר. לעולם - אבל לעולם - לא לוותר על עצמך. למען שום דבר.

בזכותו נעשיתי מי שאני היום.

ולנצח כשאראה אותו, תהיה צביטה, זיכרון ישן. צלקת.

אבל אני חזקה. וגם בלעדיו אני על הרגליים, חייה, צוחקת, מתקדמת בחיים.

אני מודה שאני לא אצליח בתקופה הקרובה להתקרב לבנים. אבל אני חושבת שעדיף ככה.

עדיף שאשאיר את חיי האהבה בצד, ואגש לחיי השאפתנות. קריירה. אני ואנוכי.

אני מעדיפה להישאר בעיניי שאר הבנים אשת הקרח, הפלדה והברזל. האישה שהתאהבה פעם אחת. פעם אחת.

אני רואה שהאקס התרחק מהחברה שלו. הם בקושי אחד ליד השני.

אני רואה את המבט בעיניים שלו, וכמו שתמיד ידעתי, אני רואה שהלב שלו עדיין נאמן לי,

לא משנה כמה הוא נאבק בזה. מתעקש.

ואני יודעת ששנינו, כמו בקללה מוזרה, קשורים אחד בשני, באהבה בלתי אפשרית.

אני מסתכלת מהצד, ולא אומרת דבר. לא נוקפת אצבע...

               ...ונותנת לבחור היחידי שאהבתי, לחלוף על פניי.

הימים עוברים לי כל כך מהר.

עבר כבר יום שלם מהבוקר, ושבוע חלף לו כמו מצמוץ.

אני כל הזמן עסוקה. 24/7. מצד אחד אני מקללת את זה שאין לי אף רגע

מנוחה - אבל מצד שני, מסתבר, שזה רק עשה לי טוב.

אני יוצאת, אני מבלה, אני לא חושבת עליו כל יום. האמת, כל יום שעובר,

אני חושבת עליו פחות.

מדי פעם אני נתקלת בחברה החדשה שלו.

לפני כמה ימים ירדתי מהאוטובוס ונתקלתי בה. בהינו אחת בשנייה.

ופתאום כאילו הסירו לי משקפיים בלתי-נראות שהיו עליי המון זמן, קלטתי...

היא לא יותר יפה ממני. וזה היכה בי בתדהמה. כי אני בדר"כ תמיד הייתי לדעת עצמי

בסוף רשימת ה"יפים". אבל פתאום הסתכלתי עליה....והבנתי שהיא לא מתקרבת אליי.

והיא הביטה בי בקרירות כאילו אותה מחשבה עברה גם בה, והרגע הקפוא חזר לחיים:

אני ירדתי מהאוטובוס והיא עלתה. אני מחייכת, והיא עם פרצוף אטום כמו דג. כמו תמיד.

עברו הימים והבנתי שאני נהנית להיות עם עצמי. שאני לא כל מה שהאקס קבע שאני.

שאני זאת אני, ואני דווקא לא רעה בכלל בתור אני. [ מקווה שהצלחתן לעקוב ]

והיום צעדתי בדרך הביתה, מדברת בטלפון, ולפתע שומעת רעש של אופנוע מאחוריי.

הסתובבתי בתהייה, ולפתע ראיתי אותו - שם מאחוריי.

לא ראינו אחד את השני לפחות חודש.

 עמדנו אחד מול השני נבוכים.

"היי," הוא אמר

"היי," עניתי במבוכה.

 "את נראית טוב," הוא ציין.

חייכתי "תודה. אה...גם אתה."

 ואז הבטנו אחד בשני כמה רגעים ונפרדנו אחד מהשני והוא המשיך לנסוע.

ואז הוא עשה חליקה וכמעט נפל מהאופנוע, עושה תנועות בלריניות מביכות כדי להישאר עליו.

 עמדתי שם בשוק, ופשוט התחלתי לצחוק, והוא הסתובב לראות אם ראיתי את הפאדיחה שלו

והסמיק. נופפתי לו לשלום, צוחקת כל הדרך.

הפוזאיסט הגדול היה נראה לי פתאום כל כך קטן. והרגשתי כל כך טוב עם עצמי.

כמה הוא השפיל אותי...והנה הוא מושפל מולי.

הוא שלח לי SMS מובך "זה היה קרוב"

החיוך פשוט לא ירד לי מהפרצוף.

והדבר הכי נהדר בכל זה, שאני יודעת שהוא לא אוהב אותה.

ואני יודעת שהיא לא כמוני. שהיא משעממת. ויבשה.

ואני תמיד הייתי צוחקת, ותמיד הייתי מלאת אושר ומחייכת. וחזרתי להיות כזאת.

ואני יודעת שהמחשבה הראשונה שעברה לו בראש היא

 "למה עזבתי אותה?"

וזה גורם לי לחייך. כי זה מגיע לו.

וכי אני סופסוף מאושרת,

ואין לי רגשי אשם בלהיות סופסוף אני, ולא מי שרוצים שאהיה.

Your cruel device
Your blood, like ice
One look could kill
My pain, your thrill

I want to love you but I better not touch (Don't touch)
I want to hold you but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much (Too much)
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison running through my veins
You're poison, I don't want to break these chains

Your mouth, so hot
Your web, I'm caught
Your skin, so wet
Black lace on sweat

I hear you calling and it's needles and pins (And pins)
I want to hurt you just to hear you screaming my name
Don't want to touch you but you're under my skin (Deep in)
I want to kiss you but your lips are venomous poison
You're poison running through my veins
You're poison, I don't wanna break these chains
Poison

One look could kill
My pain, your thrill
I want to love you but I better not touch (Don't touch)
I want to hold you but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much (Too much)
I want to taste you but your lips are venomous poison
You're poison running through my veins
You're poison, I don't wanna break these chains
Poison

I want to love you but I better not touch (Don't touch)
I want to hold you but my senses tell me to stop
I want to kiss you but I want it too much (Too much)
I want to taste you but your lips are venomous poison, yeah
I don't want to break these chains
Poison, oh no
Runnin' deep inside my veins,
Burnin' deep inside my veins
It's poison
I don't wanna break these chains
Poison

My heart will always be yours

as Your heart will always be mine