לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

you are not alone


you're never alone

Avatarכינוי:  Anna-Mania

בת: 33

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2008

כולנו טועים


 

 

 

כולנו בני אדם

כולנו חיות

 

כולנו נלחמים

כולנו אוהבים

 

כולנו חיים

וכולנו מתים.

 

אדם הורג אדם

אח הורג אח

אבא הורג ילדה

 

כולנו חיים,

אבל כולנו גם מתים

 

כולנו נלחמים

וכולנו אוהבים

 

כולנו פוגעים

כולנו נפגעים

 

כולנו בני אדם

כולנו טועים

 

 

 



 

6,000,000

 

 

 

לא משנה כמה אני מתבגרת, כמה אני נחשפת יותר, לא משנה כמה ראיתי או לאן הלכתי...אם זה ל"יד ושם" או אפילו למחנה בהולנד שאנה פרנק הייתה בו,

אני לא מצליחה להבין. אני לא מצליחה לקלוט. לא יכולה להבין.

 

האנושות אכזרית. כל כך אכזרית. והשואה זה לא העבר. זה ההווה, זה העתיד.

גם היום יש שואה - באפריקה. גם היום יש התעלמות מהרוע, התעלמות מהצדק.

ראיתי כתבה על אדם שמעז לקרוא לעצמו אומן. לקח כלב וקשר אותו, יצירת האומנות שלו הייתה להראות את תהליך המוות, הריקבון. הוא הרעיב

את הכלב, וכשמת השאיר אותו להירקב, וכל זה במוזיאון - לנגד מאות מבקרים.

ואתם יודעים מה הפחיד אותי? מה עשה לי צמרמורת בכל עמוד השדרה? לא שהאומן מטורף ואותו צריך לשים לכל היותר בכיסא חשמלי במיוחד...

אלא שהיו שם אנשים! עשרות ומאות מבקרים! ואף אחד - אף אחד - לא אמר "היי, זה לא בסדר." או "תשחררו את הכלב. גם לו מגיע לחיות", אף אחד

לא התנגד, אף אחד לא הביא לחייה האומללה מים או אוכל...אף אחד.

 

אני חושבת שיום השואה חשוב. מאוד. לא רק בגלל העוול שנעשה לנו, אלא בגלל אכזריות האדם.

 

אני חושבת שביום השואה אנחנו צריכים להודות למה שיש לנו, ולא לשכוח מי אנחנו. אם נהיה אדישים, אם נהיה אטומים,

ההיסטוריה תחזור על עצמה. אלפי פעמים.

 

 

 

 

 

נכתב על ידי Anna-Mania , 30/4/2008 20:56  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Miss Luna ב-1/5/2008 21:20
 



לחזור אחורה, למצוא עצמי


 

 

אני מרגישה כאילו אני עומדת לפני מבחן.

יצאתי עם ידיד שלי לאכול קצת בעיר, אחרי יום מעייף של עבודה וכל מני דברים חסרי מנוח.

האקס שלי התחיל לצאת עם מישהי, ומסתבר שזה נעשה רציני.

 

עכשיו מצד אחד אני מאחלת לו בהצלחה, כי גם ככה אני עוברת הלאה.

אבל מצד שני, יש סוג של בלוק כזה...של למה היא? מה הוא מצא בה שגרם לו לרצות אותה כל כך?

 

ואז, כשיצאנו מהמסעדה, נתקלנו בהם. בשניהם.

אני מכירה אותה. ישר זיהיתי אותה. היא יפה. לא תפיל אותך מהרגליים, אבל מיוחדת.

ואיך שהוא הביט בה...זה כל כך הזכיר לי אותנו של פעם.

 

אבל זה לא מה שהפריע לי.

מה שעשה לי "שוק" ועשה לי מן הרגשת בחילה...זה שהיא כל מה שאני איבדתי בעצמי.

תמימה, נאיבית, טיפשונת כזאת..כל התסמונות של אחת שמעולם לא נשבר לה הלב.

 

וזה עשה לי הרגשה עצובה. של מה שנהייתי.

אם הייתם פוגשים אותי לפני כל מה שקרה, כל מה שהוביל אותי למה שאני היום - לטוב ולרע,

הייתם פוגשים נערה חמודה, קצת ביישנית אבל שיכולה בכל זאת לזרום לשיחה ולשחרר איזה בדיחה מפתיעה.

הייתם פוגשים נערה שנמצאת בכל האגודות - נגד סיגריות, נגד אלכוהול ונגד סמים.

הייתם פוגשים נערה שאוהבת ליצור, לצייר, לכתוב...שיודעת בתמימות ליהנות מהחיים.

 

ומה אני היום?

אני לא תורמת בשום מקום. לא מעניין אותי יותר.

אני לא חמודה. קצת צינית. אולי לפעמים מחייכת חיוך מפתיע אבל אז חוזרת לעצמי.

היום אתן תיפגשו נערה שמעשנת, ששותה...שלא מציירת ולא יוצרת ולא באמת נהנית מהחיים.

היום אתם תמצאו נערה פגועה. שבסך הכל מנסה למצוא את עצמה.

 

והתמונה הזאת, של לעמוד מול מישהי שהיא כל מה שאיבדתי בתוכי עשה לי מין בלאק-אאוט,

סטירה לפנים, תמונה עגומה של המצב שלי.

 

באותו יום הפסקתי לשתות. הפסקתי לצאת לכל המסיבות שכל הזמן הזמינו אותי והפסקתי לגעת בכל דבר מרעיל.

הבנתי שהשתמשתי בכל אלה כדי לברוח מהמציאות, וברגע שהפסקתי גיליתי שיש לי הרבה עם מה להתמודד.

אני צריכה להתמודד עם עצמי. והשאלה האמיתית היא  - איך לעזאזל עושים את זה?

 

התנזרתי מהכל עד שכל מה שנשאר לי זה עצמי.

אבל גם אז גיליתי שעצמי זה לא באמת אני.

שאין לי מושג מי אני...ששכחתי מי אני. איבדתי את עצמי.

וזו המציאות הכי עגומה שאפשר לגלות.

 

 

 

נכתב על ידי Anna-Mania , 19/4/2008 14:44  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לולוווו ב-5/5/2008 01:12
 



קודם כל, תודה


 

 

 

תודה לכל התגובות התומכות, שכל אחת ואחת שקראתי פרסה לי חיוך כ-ז-ה ענקי על הפנים. תודה.

אין לי הרבה זמן לעדכן. בחיים שלי לא הייתי עסוקה כל כך, לתקן את מה שהרסתי.

התחלתי להשקיע בלימודים, שבגלל הדיכאון זנחתי

התחלתי לעבוד שוב לחסוך כסף, כי תמיד טוב שיהיה

והתחלתי פשוט להירגע...לתת לחיים לקחת אותי לאן שירצו, בלי לחשוב יותר מדי קדימה.

 

 

פעם אחת, אחרי יום עמוס בבית הספר וישר אחר-כך בעבודה, ישבתי לארוחת צהריים בעבודה,

בצד, הרחק מהכל. אני ממלצרת כשאני לא לומדת.

פתאום ניגש אליי בחור מבוגר והתיישב לידי. הבטתי בו בביישנות, לא הבנתי מה הוא רוצה והאמת

שפחדתי שהוא איזה זקן עם חיבה לצעירות.

 אבל משהו במבט שלו אמר לי אחרת

"את מיוחדת, את יודעת?" הוא אמר ולא חייך. היו לו עיניים ירוקות בהירות.

 ניסיתי לחייך, מעט מודאגת.

"אני לא פונה בדרך כלל לאנשים, האמת אני די סנוב בקטע הזה," הוא אמר בחיוך, אמר לי את שמו ושלח את ידו ללחיצה.

לחצתי את ידו, עוד שותקת

 "אני גרפולוג בתחום, אני יכול לקרוא אנשים."

חייכתי. כמובן שלא אמרתי לו שאני מאמינה בזה כמו שאני מאמינה בחזירים מעופפים לבושים בחצאית טו-טו.

 כאילו הוא קרא את מחשבותיי החיוך שלו גדל

"את בחורה שאי אפשר להגיד לה מה לעשות," הוא אמר והתקרב אליי קצת, "ועברה עלייך לא מזמן

תקופה לא קלה, אני צודק?"

 ניסיתי להיראות אדישה

"מישהו שאהבת שבר לך את הלב. תני לי לנחש..." והוא אמר את מס' האותיות בשם שלו ואת האות הראשונה.

כמעט פלטתי את הארוחה שלי. הוא צדק. הוא צדק בהכל.

 "איך אתה יודע?" אמרתי, בוהה בו

הוא חייך ולא ענה. לפתע החיוך נעלם והוא הביט בי בריכוז. נעשיתי אדומה כעגבנייה.

"את יודעת מה הבעיה שלך?"

 חיכיתי שהוא יענה לי. התחלתי לחשוב בראש "טיפשה..מפגרת...חסרת טאקט...מכוערת.."

"הבעיה שלך שאת טובה מדי."

"סליחה?"

 "את טובה מדי. רואים לך את זה בעיניים. את רואה את הטוב באנשים, חסרת טינה, תמיד מאמינה. תמיד אוהבת."

שתקתי. באותו הרגע רציתי מאוד להתרחק ממנו. הוא צדק כל כך שזה התחיל להפחיד אותי

 "ברגע שאת תביני מה את שווה, גם הסביבה תראה את זה." הוא חייך וקם ממקומו, "תזכרי את זה."

ואז בלי עוד מילה הוא פשוט הלך משם, משאיר אותי ישובה במקומי, תוהה.

 

 

אחרי זה בערב הלכתי למסיבת יום הולדת של חברים.

הייתי כל כך עייפה אבל נהנתי. וקרה דבר נורא מצחיק:

ידיד אחד שלי, שבדר"כ תמיד היה זורק לי הערות ואני מתעצבנת עליו ונעשית אדומה, לקח אותי לצד

דיברנו, והוא סיפר לי על בחורה שפגעה בו. צחקתי ואמרתי שאני יודעת בדיוק איך זה.

פתאום הוא הביט בי כאילו הוא רואה אותי באור שונה

 "את יודעת, תמיד חשבתי שאת סתם ילדה יפה וטיפשה," הוא חייך, "אבל מסתבר שיש לך גם אישיות נהדרת."

נעשיתי אדומה. זה תמיד ככה. אנשים תמיד שפטו אותי. קראו לי סנובית או פאקצה. אף אחד לא ידע באמת

מי אני וגם לא ניסה לפני שהוא שפט אותי. אני כל כך שונאת את זה

 "את כל כך יפה שאני חייב לנשק אותך," הוא אמר לפתע ללא התרעה.

התרחקתי ממנו, נבוכה, הסברתי לו שאני לא רוצה שום קשר לבנים, לפחות לא בתקופה הקרובה.

 "אני לא מבין בנות כמוך," הוא אמר, "את לא רואה איזה מדהימה את? איזה יפהפייה את?

נותנת לחתיכת חרא להוריד לך את הביטחון? תסתכלי עלייך! מה יש לך?"

 שתקתי. למה אני באמת ובתמים לא מצליחה להסכים איתו?

הלכתי מהמסיבה, כהרגלי לאחרונה, תוהה מה לעזאזל..

 

והיום אחרי בית ספר פגשתי את אקס. אחרי שלא ראיתי אותו כמעט שלושה שבועות.

הוא היה על האופנוע, ועצר פתאום בכביש, מביט בי.

לקח לי כמה רגעים ואז קלטתי שזה הוא. הוא לא זז ומכוניות מאחוריו התחילו לצפור

ופתאום ללא אזהרה הוא חתך ועלה על המדרכה, נעצר, מוריד את הקסדה והביט בי

עמדנו אחד מול השני, ברגע של דממה.

 "היי," הוא אמר

"היי," עניתי.

 רציתי ללכת משם. הרגשתי חולה, עייפה. ופעם הראשונה הלב שלי לא קפץ בדילוגים

או התכווץ בכאב כשראיתי אותו.

 אחרי שיחה יבשה אמרנו "להתראות," והוא שלח לי את ידו. נתתי לו "כיף" קצר והלכתי משם.

משאירה את הרגשות הגוססים אליו ותיבה חשוכה ואטומה בתוך הלב, שאת המפתח אליה, זרקתי מזמן.

 

 

אני רוצה כל כך את חופשת פסח כבר.

שבוע של חוסר דאגות ושל חופש. מהכל.

 

אבל אני גאה בעצמי. אני משתפרת. צעד אחר צעד.

 

 

 

 

"צעד אחר צעד"

אוהבת אתכן כל כך

 

 

Anna-Mania

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי Anna-Mania , 14/4/2008 16:03  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של a prince§s ב-16/4/2008 18:10
 



לדף הבא
דפים:  

27,158
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAnna-Mania אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Anna-Mania ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)