למען האמת לא זוכרת מה כתבתי בחלק הראשון, וכן, בחרתי שלא לקרוא גם.
מוזר לכתוב שנית, אבל הרעיון לפוסט הזה בא והולך כבר כמה זמן.
לא מזמן היה יום, או שזה היה חודש (תסלחו לי, הזיכרון הולך לו כבר) מודעות למחלות נפשיות.
זה נושא שלדעתי לא מקבל מספיק תשומת לב, מחלות נפשיות הן מחלה לכל דבר, הן מצלקות אם לא מטפלים בהן בדיוק כמו זיהום, דלקת או כל מחלה אחרת, בייחוד מחלה כרונית אחרת. אז נכון, אי אפשר להתלונן על כאבי גב, או כאבי רגליים, או ראש, עד שאפשר. מה הכוונה? הרבה מחלות נפשיות בסופו של דבר, בייחוד ללא טיפול מראות את עצמן בתסמינים פיזיים- החל מכאבי ראש, עייפות כרונית, חוסר תיאבון, בחילות, בולמוסי אכילה, ירידה/עלייה דרסטית במשקל כתוצאה של הנ"ל, ירידה בחשק מיני, כאבי בטן, ועוד.
הרבה פעמים בהתחלה של מחלות נפשיות, ואני אציין בזאת אני לא רופאה (בעלת ניסיון מקצועי עם זאת בתחום) ואני לא בהכרח מכסה את כל המטריה הרחבה של ספקטרום המחלות, אבל- קשה מאוד לבטא מה בדיוק כואב. לא פשוט להסביר לאנשים, בייחוד כאלו שלא חוו את זה לפני, שיש לך תחושת לחץ בחזה, שאתה לא מצליח לישון כי רצות יותר מדי מחשבות בראש, שהמחשבות הן כמו פינגפונג בלתי פוסק לא משנה מה אתה מנסה לעשות, שהתחושת לחץ מלווה אותך לאורך כל היום, שאתה לא מצליח להתרכז בדברים, שאתה שוכח כל דבר גם אם עברו 3 שניות. בלשון המעטה, מאוד לא פשוט.
זה יותר לא פשוט כאשר ממעיטים בערך התגובה לכך, להגיד לאדם שמנסה להסביר איך הוא מרגיש 'יהיה בסדר', 'זה שטויות, כולם מרגישים ככה לפעמים', 'אל תסחף', 'תגיד תודה שלפחות אין לך X'. לא, זה לא עוזר. נכון, מי שחווה את זה יודע שיהיה בסדר באיזשהו מקום בראש, אבל זה לא ממש מעניין, כי כרגע המקום בו הוא נמצא כל כך לא בסדר.
אישית, על אף כל התמיכה התומכת של הסביבה, זה לא תמיד מספיק ויש לפנות לאנשי מקצוע- כן, זה התחום שלהם והם יודעים מה הם עושים. לפעמים לוקח זמן איש מקצוע שמתאים, שנותן את המענה המתאים לכל אחד. לפעמים צריך לשקול גם איזון תרופתי בנוסף, לפעמים לתקופה, לפעמים לתמיד- אבל זה חשוב מאוד שיעשה בהתאמה לכל אחד- אין טיפול אחד שמתאים לכולם. לפעמים, צריך לנסות יותר מתרופה אחת, או שתיים, או שלוש- או להגיע לחמש, או להיות מאוזנים ואז לצאת מאיזון כי המחלה שוב צצה, ושוב מפריעה למהלך החיים. לפעמים צריך רגעי משבר, לפעמים צריך להגיע לטיפולים דחופים אצל איש מקצוע. אין לי דרך להדגיש עד כמה חשובה הפניה הזו אל האנשים המתאימים.
הכי חשוב להבין, שלפעמים זה לא עובר, לפעמים זה שם וצריך ללמוד איך חיים עם זה. יהיו רגעי משבר, גם לא מעט, וצריך לדעת להתמודד איתם, או לפחות לנסות.
אני עדיין לא יודעת איך לחיות עם זה, לא אוהבת את העובדה שאני צריכה עזרה, שאני צריכה להחליף טיפולים לפעמים כי זה פשוט לא עובד יותר. אני לפחות מנסה, אני עושה מה שאני יכולה, אני מנסה לשים לב אם יש הדרדרות מסויימת, אם אני מפתחת מנהג שעוסק בכך ואני מעלה את זה בטיפולים.
זו לא בושה לקבל טיפול, ואני גם באופן אישי ממליצה למי שצריך את זה, למי שלא מצליח להתמודד לבד, לפנות ולקבל את העזרה.
כי גם אם זה לא פצע, או כאב שאפשר לראות, זה כאב לפעמים משתק, כאב שמעמיס גופנית, כאב שפוגע בבריאות.
כותבת פוסט זה בעלת הפרעת חרדה ודיכאון קל.
כינוי:
phoenix
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
