אתם לא רוצים לדעת.

(והכי עצוב בכל העיניין שגם עם תשאלו אותי למה אני מרגישה כל כך רע.. אני לא אדע לענות לכם...)

חשבתי שיש לי אותם,

חשבתי שהצלחתי ליצור לעצמי קבוצה של חברים טובים שאני אוהבת.

היינו יחד בלג בעומר, וביום העצמאות וחגגנו יחד את סוף השנה.

ואז.. פתאום כלום. כבר לא שמעתי מהם שבועיים. כול אחד עסוק בענייניו.

פתאום אני מתחילה לתהות לעצמי עם הם באמת חברים שלי?

לא בקטע הרע, ולא באה אליהם בטענות, פשוט מאוכזבת מכמה שהסתבר לי שהקשר הזה לא חזק...

(ואולי תפסיקי להיות ילדה בכיינית ותיזמי משהו?! אולי במקום לבכות שאת בודדה ושהם לא מצלצלים ולא מדברים צלצלי את ותדברי? תיזמי איזה מפגש?... אולי באמת..)

אוף עם החופש הזה,

אוף עם המחזור הזה,

אוף איתם,

אוף איתי.

(יום שישי נפגשים לחגוג יום הולכת לעדי,

בשבת דני ומעיין מגיעים לארץ. אני כל כך מתגעגעת אליהם.

נראה שהמצב עומד להשתפר...)

לילה טוב! :)