לאט לאט אני יותר שמה לב שאני לא מספרת כלום לאף אחד על מה שעובר עלי.

בשלב כלשהו זה ניהיה מועקה כלשהי,

אבל אני חושבת שלא כל כך אכפת לי. זה מן הרגל.

אבל אני לא הולכת להכנס לזה. יש לי מצברוח, חבל להרוס אותו בגלל שטויות.

בבצפר די חרא,

זאת אומרת, הלימודים לא היו יותר טובים ממה שעכשיו,

והמורים מדהימים כרגיל,

אבל התלמידים. נו בחייאט, תתבגרו כבר.

תנסו למצוא חיים משלכם, במקום להתערב או לנסות לשנות/להרוס חיים של אחרים.

וחוץ מזה, הכל הולך פשוט סבבה.

אני מתקדמת יפה. אני מודעת לכך שזה תהליך, והוא יכול להיות בהחלט ארוך. אבל זה טוב.

ואני אצליח, כי יש לי המון כח ומוטיבציה.

וזין על כ-ו-ל-ם! D: